סימנים מוקדמים לאוטיזם

מתי אפשר לשים לב ולאבחן סימנים ראשונים של אוטיזם אצל הילד או הילדה? ובכן, כנראה שהתשובה הנה כבר בגיל ינקות, כשהילד בן חודשים ספורים.

הורים אף פעם אינם רוצים להאמין כי לתינוק.ת שלהם יש בעיה. אך כשזה מגיע לאוטיזם, אבחנה מוקדמת ככל שניתן מהווה הבדל עצום. ככל שהאבחון נעשה בגיל מוקדם יותר כך לטיפול בתסמיני האוטיזם יש השפעה גדולה יותר. טיפול נאות עשוי להפחית את השפעות האוטיזם באופן משמעותי מאד ולסייע לילד.ה ללמוד, לגדול ולהתפתח.

ההורים נמצאים בעמדה הטובה ביותר לזהות סימני אזהרה מוקדמים של אוטיזם. הם מכירים את הילד טוב יותר מכל אחד אחר, ובוחנים התנהגויות ומוזרויות עוד לפני הרופא. המפתח לגילוי מוקדם של אוטיזם הוא לדעת מה נחשב ל"נורמלי" ומה לא.

האם ידעתם שניתן לאבחן את האוטיזם בתינוקות ופעוטות, אך רבים מהילדים הנמצאים על הספקטרום אינם מאובחנים עד גיל שנתיים או שלוש? בשל כך, חשוב מאוד להכיר את הסימנים המוקדמים לאוטיזם אצל תינוקות וילדים.

בסקירה המפורטת שלפניך נציג ונסביר את התסמינים, המאפיינים והסימנים המרכזיים של אוטיזם בתינוקות וילדים, כדי לסייע להורים לקבל אבחון מוקדם עבור ילדיהם הקטנים, מתוך הבנה כי התערבות מוקדמת היא המפתח לעתיד בריא ומבטיח יותר לילדכם.

נהוג לעשות שימוש בארבעה סימנים עיקריים, בהם משתמשים על פי רוב כדי לאבחן אוטיזם אצל תינוקות, פעוטות וילדים:

• כישורי תקשורת לקויים
• תחומי עניין מוגבלים
• תנועות סטימינג והתנהגויות חזרתיות
• כישורי שפה מוגבלים או היעדר מוחלט שלהם

עם זאת, את חלק מהתסמינים המוזכרים קשה מאד לאבחן בתינוק, שעדיין לא נמצא בגיל שבו הוא מדבר או מפתח תחומי עניין. מסיבה זאת הורים רבים אינם פונים לאבחון בשלב מוקדם, ולכן ייתכן שילדיהם יפספסו את היתרונות של התערבות טיפולית מוקדמת.

מכאן החשיבות הרבה שבהיכרות עם הסימנים של האוטיזם, אותם ניתן לזהות כבר בגילאי ינקות והחל מגיל כמה חודשים ואילך.

סימנים של אוטיזם אצל תינוקות

הספקטרום האוטיסטי נרחב ומגוון ולכל תינוק יהיו סימנים מאפיינים ייחודיים משלו.

עם זאת, ישנם מאפיינים מרכזיים וסימנים שעשויים להצביע על אוטיזם, בהתאם לגילו של הילד.

סימנים אצל תינוקות בגילאי 1 עד 3 חודשים

למרות ששלושת החודשים הראשונים לחיי הילד הם לרוב מוקדמים מדי כדי לבצע אבחנה מדויקת של אוטיזם, ישנם כמה רמזים שניתן לשים לב אליהם.

הסימנים המוקדמים ביותר לאוטיזם אצל תינוקות בגילאי 1 עד 3 חודשים כוללים:

• מעורבות מוגבלת – תינוקות עשויים שלא להגיב לרמזים חברתיים כמו צקצוקי קול או תנועות כמו ניפנוף ידיים או מחיאות כפיים מצד ההורים.
• צמצום בקשר עין – תינוקות עשויים להימנע מקשר עין במהלך פעילויות כמו הנקה, ועלולים להיות חסרי שקט וקשים יותר להרגעה בהשוואה לתינוקות נוירוטיפיים.
• אתגרים חושיים – תינוקות על הספקטרום עשויים לחוות מצוקה מטקסטורות מסוימות ועומס חושי מצעצועים רועשים או עם אורות מהבהבים.

סימנים בגיל 4 עד 6 חודשים

יתכן שיהיה קשה לאבחן את האוטיזם בצורה רשמית בגיל 4 עד 6 חודשים, אך בשלב התפתחות זה חלק מהסימנים המוקדמים עשויים להיות ברורים יותר.

הסימנים האפשריים לאוטיזם אצל תינוקות בגיל 4 עד 6 חודשים כוללים:

• קשר עין מוגבל – חוסר בקשר עין עקבי במהלך אינטראקציות עם ההורים ובני המשפחה.
• קושי במעורבות חברתית – החיוך נדיר או שלא קיים. תגובה מינימלית לקולות, צלילים והבעות פנים של ההורים.
• עיכוב או היעדר מלמול – היעדר צלילים מקדימים לשפה, כמו מלמול.
• עניין מוגבל בסביבה – סקרנות מופחתת לגבי הסביבה, אנשים או חפצים מסביבם.
• רגישויות חושיות – רגישות מוגברת או סלידה מטקסטורות, קולות או אורות חזקים.
• חוסר בתנועות מוטוריות – התינוקות עשויים שלא לאחוז או להחזיק חפצים.

סימנים בגיל 7 עד 12 חודשים

בתקופה שבין גיל 7 ל-12 חודשים עשויים להופיע סימנים המצביעים על אפשרות לאוטיזם בתינוקות, כאשר בשלב זה קל יותר להבחין בסימנים של עיכוב התפתחותי המחייבים פניה לטיפת חלב ולרופא הילדים.

כמה מהסימנים המוקדמים לאוטיזם בתינוקות בגיל 7 עד 12 חודשים כוללים:

• עיכוב בזחילה – תינוקות עם אוטיזם שעשויים להתעכב בזחילה בהשוואה לבני גילם הנוירוטיפיקליים.
• תחושת חוסר יציבות – חלק מהתינוקות עם אוטיזם עשויים להיראות בלתי יציבים או להתקשות בעמידה, גם כאשר הם נתמכים.
• הימנעות מקשר עין – קשר עין מוגבל או הימנעות ממנו במהלך אינטראקציות עם ההורים ובני המשפחה.
• הצבעה מוגבלת – קושי רב או אי הצבעה על חפצים או תמונות כדי להביע עניין או לתקשר עם הזולת.
• קושי בהתפתחות השפה – דיבור מוגבל או לא ברור, כאשר הילד אינו עומד באבני הדרך האופייניות להתפתחות שפה.
• חוסר במחוות – תינוקות עם אוטיזם עשויים להימנע משימוש במחוות כמו ניפנוף ביד או הנהון בראש לצורך תקשורת.

סימנים של אוטיזם אצל פעוטות

התינוקות המגיעים לגיל שנה בדרך כלל יציגו התפתחות של הסימפטומים שהופיעו בתקופת הינקות ולעיתים קרובות יופיעו גם סימנים חדשים המאפיינים את המצב הייחודי של הילד.

סימן נוסף שעשוי לבוא לידי ביטוי אצל פעוטות, בשלב כלשהו לפני גיל שנה, הנו התקפי זעם והתפרצויות המהוות סימן של תסכול המצטבר אצל הילד והקושי.

נציין עוד כי אבחון האוטיזם בקרב פעוטות בנים נפוץ באופן משמעותי יותר מאשר בקרב בנות. בשלב זה, שהחל מגיל שנה, ילדים לרוב מתחילים להראות סימנים ברורים יותר הקשורים ל-ASD.

סימנים אצל פעוטות בני שנה

זיהוי הסימנים בקרב ילדים בני שנה יכול להיות קריטי לצורך התערבות טיפולית מוקדמת ותמיכה.

להלן כמה מהסימנים הנפוצים ביותר לאוטיזם בקרב ילדים בני שנה.

סימנים באינטראקציה חברתית ובתקשורת

• הימנעות מקשר עין – הילד לא יסתכל על הוריו כאשר הוא רוצה משהו או לא יסתכל לעברם כאשר קורה דבר מרגש.
• אי הצבעה או הצגת חפצים – הילד לא יצביע על דברים שמרגשים אותו כדי לוודא שגם הוריו רואים את אותו הדבר ["את זה"]
• חוסר תגובה לשם – הילדים, בחלק מהמקרים, עשויים שלא להגיב כאשר הוריהם או בני משפחה אחרים קוראים בשמם.
• היעדר שימוש במחוות אופייניות לגילם – יתכן שלא ינופפו לשלום או שלא ימחאו כפיים.
• לא מחייכים לאנשים המחייכים אליהם – הילדים לא יחייכו בחזרה כאשר מחייכים אליהם.
• אי חיקוי פעולות של ההורים – ילדים בסביבות גיל שנה שאינם נוהגים לחקות תנועות ופעולות של ההורים.
• לא ימלמלו בניסיון לדבר עם קרובים – הילדים לא ינסו לענות או לנהל שיחה עם הוריהם או שלא ימלמלו בכלל.
• קושי בהבנת הוראות בסיסיות – לדוגמא, הילד לא מגיב לבקשת ההורה "תן לי את המכונית" בזמן

סימנים בזמן משחק

• חוסר עניין במשחק עם ילדים אחרים – חוסר עניין ברור במשחק עם פעוטות באותו הגיל. הילדים אינם "מחפשים תשומת לב".
• חוסר יוזמה למשחק – הילדים אינם יוזמים משחקים נפוצים הנהוגים בקרב פעוטות.
• הימנעות ממשחקי דימיון – הילדים לא ישחקו משחקי בכאילו כמו "להאכיל בובה" למשל.

סימנים התנהגותיים

• עניין מוגבר בצעצועים או חפצים – ניתן לשים לב כי הילדים מגלים עניין מיוחד במספר מצומצם של צעצועים או חפצים מסוימים.
• התנהגות חזרתית – אצל פעוטות, החל מגיל שנה בערך, ניתן להבחין בתחילתן התנהגות חזרתית בעוצמה מוגברת, הניכרת לעין.
• רוטינות חוזרות במשחק – הילדים מקיימים רוטינות חוזרות במהלך משחק, וכאשר משחקים שוב, הרוטינה של הילד ממש כמו שעון.
• עניין אובססיבי בפעילות מסויימת – פעוטות עלולים להציג עניין אובססיבי בפעילות מסוימת ולהתנהג בצורה מוגזמת כשהיא חסרה.
• סדר יום ותבניתיות נוקשה – שינויים בשגרת סדר היום ובתבניות אליהן הפעוטות התרגלו מרגיזים באופן קיצוני ומוגזם.
• תנועות סטראוטיפיות – ביצוע תנועות גוף חזרתיות, כמו נפנוף ידיים, הליכה על קצות האצבעות, קימור גב או תנועות גוף שללא מטרה מוגדרת.
• רגישות חושית קיצונית – הפעוטות יוכיחו רגישות עזה לסביבה ובין השאר, רגישות לרעש, לאורות חזקים או ריחות מסוגים שונים.

סימנים לאוטיזם מגיל שנה עד שנתיים

זיהוי סימנים של אוטיזם אצל ילדים מגיל שנה ועד גיל שנתיים קריטי וחשוב לצורך התאמת הטיפול הטוב ביותר עבור הילד, כבר בגיל מוקדם ככל שניתן.

כפי שציינו, להתחלת הטיפול והתמיכה מקצועית בילדי הרצף, כבר בגיל צעיר מאד, יש חשיבות רבה והשפעה חיובית על היכולת של הילדים למקסם את יכולותיהם, להתקדם חברתית ואישית, ובהקלה על רבים מתסמיני האוטיזם הנפוצים.

להלן כמה מהסימנים הנפוצים ביותר לאוטיזם אצל ילדים בגילאי שנה וחצי עד שנתיים.

סימנים באינטראקציה חברתית ובתקשורת

• הימנעות מוחלטת מקשר עין – הילדים אינם מסתכלים בעיניים, לא כאשר כאשר מישהו מדבר אליהם ולא בזמן תקשורת עם ההורים.
• קושי שפתי מובחן וברור – הילדים אינם מדברים, ממעטים להשמיע מלמולים או שם המלמול לא קיים בכלל.
• אין משמעות לתשומת לב – הילדים אינם מחפשים תשומת לב. הם אינם מדגישים חפצים ואינם מחפשים אישור לגבי דברים שהם עושים.
• העדפה מובהקת למשחק לבד – ניתן להבחין בקלות בכך שהילדים נוטים לשחק לבד ובעיקר במשחקי יחיד ושלא בחברת ילדים אחרים.
• חוסר הבנה של רמזים חברתיים – ניכר כי אינם מגיבים לחיוך, להבעת פנים כעוסה או לשפת גוף ברורה מצד ההורים ובני המשפחה.
• חוסר תגובה לשם הפרטי – בסביבות שיל שנה עד שנתיים ניתן כבר להבחין כי הילדים אינם מגיבים כלל למשמע שמם הפרטי.
• סדר יום ושגרה קפדנית – הילדים עשויים להתפרץ בכעס רב בשל שינוי בשגרה אליה התרגלו, והדוגמא הנפוצה ביותר היא איחור בשעת השינה.
• חוסר הבנה של התנהגויות חברתיות מקובלות – הילדים עשויים, למשל, לגשת לאנשים זרים ולעמוד לידם מבלי לומר מילה.
• נטייה להיצמד לאנשים אהובים – בגיל שנה עד שנתיים ניתן להבחין בנטיה להישאר לצד אנשים קרובים, בעיקר באירועים חברתיים.

סימנים בזמן משחק

• חוסר עניין במשחק עם ילדים – פעילות ומשחק משותף עם בני גילם אינם רלוונטיים ואם הילד ניגש לאחרים, הוא בוהה, שותק וקופא על מקומו.
• היעדר עניין במשחקים נפוצים – הילדים אינם מראים עניין במשחקי דמיון שמתאימים ונפוצים מאד בקרב ילדים בני גילם.
• היעדר הבנה של המרחב האישי – אי שמירת מרחק, כמקובל, מילדים אחרים ולקיחה של חפצים מילדים אחרים ללא רשות.

סימנים התנהגותיים

• התנהגויות חזרתיות – סטימינג או חשחוש כמו לדוגמא כיפול או הקפצת אצבעות, ניפוף ידיים, נדנוד הגוף מצד לצד או קדימה ואחורה כמו בזמן תפילה ועוד.
• קשיי קשב וריכוז – ניכר כי הילדים מתקשים להקשיב להורים או לרכז את תשומת לבם אל המקום אליו ההורה מצביע כמו לדוגמא: "תראה את הציפור שעומדת בחלון" תוך הצבעה של ההורה לעבר החלון.
• תחביבים יחודיים – הילדים מתחילים לסגל לעצמם תחומי עניין, כמו תחביבים, שעלולים להיראות אובססיביים כמו איסוף חפצים מסוימים, אליהם עם חוזרים מדי יום ואף כמה פעמים ביום.
• חפצים מועדפים – הורים רבים מגלים, כשהילד בין גיל שנה לשנתיים, כי הוא בחר לעצמו חפצים קבועים כמו כוס או צלחת ורק בהם הוא מוכן להשתמש לצורך שתיה או אכילה.
• פיקסציה או קיבעון חזותי – ניתן להבחין כי הילדים נתקעים במבט, וממש בוהים לנקודה מסויימת וללא סיבה מהותית, למשך זמן ממושך, מספר הולך ועולה של פעמים בכל יום.
• חפצים ולא אנשים – כבר בגילאים שבין שנה לשנתיים ניתן להבחין כי הילדים נוטים להעדיף להתעניין הרבה יותר בחפצים והרבה פחות באנשים בכלל ובילדים בגילם בפרט.
• רגישות חושית מופגנת – רעשים או קולות בלתי צפויים יובילו לכיסוי האוזניים ולעיתים גם לצעקות. הילדים נמנעים ומתנגדים לסוגי מרקמים מסויימים כמו למשל תחושה של חול ברגליים לדוגמא.

סימנים לאוטיזם מגיל 3 עד גיל 5

נכון לסוף שנת 2024, עיקר האבחנות של ילדים עם אוטיזם נעשות סביב גיל 3, שכן אז הסימנים המאפיינים את האוטיזם נעשים ברורים הרבה יותר.

סימנים לאוטיזם בגיל 3

לפי נתונים מחקריים שנאספו במשך 20+ השנים האחרונות, ניתן לקבוע כי בגיל שלוש, רוב הילדים על הספקטרום האוטיסטי מתחילים להראות סימנים המאפיינים ASD בצורה ברורה.

הסימנים המובהקים לאוטיזם אצל ילדים בגיל 3 כוללים בעיקר אתגרים ביכולות חברתיות ובתקשורת וכן אתגרים התנהגותיים, שהופכים לבולטים בתקופה זאת של הילדות.

סימנים באינטראקציה חברתית ובתקשורת

• משחק זה רק לבד – ניכר כי הילדים משחקים לבד ומתרחקים באופן מופגן ממשחק עם ילדים אחרים.
• קושי לשתף צעצועים – חוסר שביעות רצון והתקפי כעס חסרי פרופורציה כאשר ילד או מבוגר נוגע או לוקח את הצעצוע לדוגמא.
• חוסר הבנה של משחק בחברה – הילדים אינם מבינים שבמשחק יש לכל אחד את התור שלו ואת סדר המשחק החברתי בכלל.
• חוסר נקיטת יוזמה למשחק – ניתן להבחין כי הילדים אינם נוקטית יוזמה למשחק עם אחרים, אלא כאשר הם ניגשים וחוטפים צעצוע מהיד של ילד אחר מבלי לומר דבר.
• עיכוב שפתי – קיימים סימנים ברורים של עיכוב בהתפתחות שפה, שכן הילד אינו מדבר כמו בני גילו או שאינו מדבר בכלל, וגם המלמולים שהשמיע בעבר מתמעטים.
• אי יצירת קשר עין – הורים רבים לילדים בגיל 3 שואלים את עצמם ובהמשך גם את הרופא, למה הילד לא יוצר קשר עין, מאחר והתופעה ניכרת לעיני כל הקרובים לילד.
• חוסר שימוש בהבעות פנים – ניתן להבחין כי הילדים כמעט ואינם עושים שימוש הבעות פנים וכמו כן אינם מחקים את הבעות הפנים של ההורים ובני המשפחה.
• חוסר השתתפות בשיחה – הילדים נמנעים ולמעשה אינם משתתפים בשיחה עם ההורים, האחיות והאחים ואם הם משתתפים, הם לא מדברים לעניין.
• אקולליה – בסביבות גיל 3 ניתן לשים לב לסימנים של חיקוי ושימוש חוזר במילים, משפטים או צלילים – שימו לב כי אקולליה נפוצה מאד בקרב ילדי הרצף.
• שימוש שגוי בכינויי גוף – למשל, כאשר הילד אומר "אתה" במקום שצריך להגיד "אני" או להפך.
• שימוש מועט במחוות – הילדים אינם מנפנפים לשלום, אינם מוחאים כפיים ואינם מצביעים לעבר "הבחירה הנכונה" גם כשההורים מבקשים מהם.
• חוסר בחוש הומור – החל מגיל 3 ניתן לשים לב כי הילדים אינם מבינים התגרות מילולית או הומור המותאים לגילם.
• הימנעות ממגע פיזי – ניכר כי הילד אינו אוהב שנוגעים בו, ומגיב בכעס או פחד כאשר מחבקים או מלטפים אותו.
• קושי בהבעת רגשות – הילדים מתקשים מאד להביע את רגשותיהם או להבין רגשות כמו כעס, עצב או דאגה מצד הוריהם ובבני המשפחה.

סימנים התנהגותיים

• הילדים עוסקים בהתנהגות חזרתית, כגון נפנוף בידיים או נדנוד הגוף באופן שיטתי, החוזר על עצמו פעמים רבות ביום.
• ניכר כי הילדים נהנים מביצוע תנועות גוף מעגליות ופשוט אוהבים להסתובב במעגלים ללא סיבה מיוחדת ובתדירות רבה.
• התפתחות אובססיה מובהקת לגבי חפץ או מספר מועט של חפצים מסויימים, כמו גם פעולה מסויימת החוזרת על עצמה באובססיביות.
• עיסוק תדיר בדפוסי משחק קבועים, "תבניות" חוזרות, כמו סידור צעצועים בסדר מסויים וקבוע, כאשר לכל חלק / צעצוע יש את המקום הקבוע שלו.
• סימנים של הפרעות קשב וריכוז כאשר טווח הקשב של הילדים קצר וחולף, והם עשויים לא לגלות עניין באתגרים בסיסיים המצריכים ריכוז.
• החל מגיל 3 ניתן לשים לב לכך שהילד עשוי להיראות היפראקטיבי לפרקי זמן, ופעמים אחרות חסר כל תגובה במצבים בהם התגובה מצופה ממנו.
• סדר היום והשגרה נראים יותר ויותר כמו דבר "קדוש" בעיני הילד והפגיעה בשגרת סדר היום [אין היום גן] עשויה לגרור התפרצות זעם אגרסיבית.
• במקרים מסויימים, החל מגיל 3, הילדים עשויים להפגין תוקפנות כלפי ההורים והסובבים אותם בשל פגיעה בשגרת היום יום שלהם.
• ניתן להבחין במקרים של התנהגות פוגענית כלפי עצמם, כאשר הילדים עשויים לנשוך את עצמם, להכות את גופן בעוצמה ולהטיח את ראשם בקיר.
• הילדים מפגינים הפרעות אכילה, הרגלי אכילה בלתי שגרתית וסוגים שונים ומגוונים של אכילה בררנית בדרגה משתנה, שלרוב הולכת ומחמירה.
• תחילתן של תופעות המצביעות על דיכאון, שהנו תופעה מוכרת הנלוות לאוטיזם ובאה לידי ביטוי אצל הילדים כבר מגילאים צעירים.
• תגובות חרדתיות ועוצמתיות לצלילים ורעש פתאומי, צבעים ואורות חזקים ומהבהבים, טעמים או ריחות שגורמים להם להצפה חושית ולחץ רב.

סימנים לאוטיזם אצל ילדים בני 4

החל מגיל 4, כשהילד גדל, הסימנים לאוטיזם הופכים להיות בולטים יותר ופעמים רבות, ממש מגדירים את ההוויה של הילד.

להלן כמה מהסימנים הנפוצים ביותר לאוטיזם אצל ילדים בסביבות גיל 4.

סימנים לקשיים חברתיים

• הילדים אינם מגיבים כאשר מישהו קורא להם בשמם.
• הימנעות כמעט מוחלטת מקשר עין עם הוריהם, בני גילם, מורים או אנשים זרים המדברים איתם.
• העדפה ברורה וחד משמעית לשחק לבד ותגובה עוצמתית, חסרת פרופורציה, כאשר ילדים אחרים מנסים לשחק איתם.
• חוסר יכולת לשתף במשחק או צעצוע וחוסר הבנה מוחלט של האינטראקציה החברתית במשחקי ילדים חברתיים.
• הילדים אינם משתפים את ההוריהם בחוויות ואינם מדברים כלל על חוויות שהם עוברים בשגרת היום יום.
• אין לילדים כל עניין באינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים בגילם או באינטראקציה כלשהי איתם.
• הימנעות אקטיבית מכל מגע פיזי עם הזולת, הורים, אחיות ואחים וכמובן שלא עם זרים. מגע פיזי גורר תגובה קיצונית.
• בדידות כמעט מוחלטת, הנובעת מכך שאין לילדים כמעט חברים או שאין להם חברים בכלל, מה גם שאינם מביעים עניין ביצירת חברויות.
• הילדים כמעט ולא עושים שימוש בהבעות פנים, או שהבעות הפנים שלהם אינן קשורות לסיטואציה.
• ניכר כי קשה להורים או לבני המשפחה לנחם אותם והם מעדיפים שיניחו להם להיות לבדם, ונרגעים לבד.
• קושי ניכר בפיענוח רמזים חברתיים וחוסר הבנה של רגשות הזולת, כמו גם חוסר אמפתיה מובהק.
• קשיים משמעותיים בשיחה על הרגשות שלהם וחוסר יכולת להביע רגשות בצורה ברורה ונכונה.

סימנים לקושי שפתי ותקשורתי

• קושי בבניית משפטים פשוטים, כאשר בגיל 4 ילדים ילדים נוירוטיפיקלים לרוב מדברים בצורה חלקה, במשפטים ברורים.
• חזרה יתרה על מילים וביטויים שהילדים שומעים מהקרובים אליהם. אם התופעה ממשיכה אחרי גיל 4 – זאת נורה אדומה.
• תגובות שאינן תואמות את המציאות, כמו אחרי שאלות או הוראות פשוטות, כמו גם קושי מובהק להישאר ממוקדים בנושא השיחה.
• חוסר יכולת לתאר רגשות במילים וקושי ניכר בביטוי מילולי של המחשבות העוברות בראשם של הילדים.
• הילדים אינם מספרים סיפורים לקרובים אליהם. לא להורים ולא לבני המשפחה האחרים ואינם יוזמים שיחות חולין.
• ניכר כי הילדים ממעטים לעשות שימוש בשפת גוף או מחוות על מנת לתקשר, ולעיתים, שפת הגוף לא תהיה קשורה לסיטואציה.
• ההורים מגלים כי הילדים מתקשים בהבנת בדיחות, ולו הפשוטות ביותר, גם אם הן מלוות בהסבר חוזר. נראה כאילו המנגנון של ההומור אצל הילד לוקה מוגבל.

סימנים התנהגותיים

• הילדים מסדרים את הצעצועים והחפצים שלהם באופן מופתי, בכל פעם באותה תבנית החוזרת על עצמה. פעולה זאת מספקת להם תחושת סיפוק והגשמה.
• הם תמיד משחקים עם צעצועים באותה הדרך בדיוק. נראה כאילו הילד נמצא בתפקיד "שחקן" שצריך לחזור על אותה פעולה, עם אותו צעצוע בדיוק וללא הרף.
• הילדים נרתעים מכל שינוי, ולו הקטן ביותר, בשגרת היום יום שלהם. כל הפרעה, ללא קשר לסיבה, עלולה להוביל להצפה רגשית ותגובה קיצונית של הילד.
• התנועות החזרתיות שאמצו, הופכות להיות נוכחות יותר ויותר וממלאות חלק ניכר משעות הערות שלהם. כך הם מרגיעים את עצמם בשגרה וכשהם חשים חרדה ולחץ.
• פיתוח סדרה של טקסים המלווים ומנווטים את שגרת היום יום, כך שהילד מקשר בהכרח את הטקס שסיגל לעצמו עם הפעולה שהוא מבצע בשגרת היום.
• הרבה יותר מהזמן הפנוי מוקדש לאותם הדברים שתופסים את עיקר תשומת הלב של הילד. צעצוע מסויים, פעילות אהובה או תוכנית טלוויזיה.
• הילדים מציגים סימנים ברורים להתנהגות אימפולסיבית ופועלים מבלי לקחת בחשבון ולשקול את ההשלכות הפוטנציאליות של מעשיהם.
• סימנים של היפראקטיביות מתגברים ובולטים יותר בסביבות גיל 4. הילדים מתקשים בביצוע משימות הדורשות ריכוז מתמשך.
• הפגנת התנהגות תוקפנית, כמו הכאה או נשיכה. הסיבה העיקרית נובעת מהקושי להביע את הרצונות והרגשות שלהם כמו בני גילם הנוירוטיפיקלים.
• החמרת תסמיני ויסות חושי ורגישות חושית ובעיקר הקצנת בתגובות של הילדים במקרים של גירוי, ולו השגרתי והצפוי ביותר.
• החמרת סימנים המעידים על כך שהילד סובל מדיכאון.

סימנים לאוטיזם אצל ילדים בגיל 5

ניתן לקבוע כי האבחון של רוב ילדי הרצף נעשה עוד לפני גיל 5 אבל "הרוב" זה בהחלט לא כולם, וישנם עדיין [2024] מקרים שבהם ילדים מאובחנים עם ASD אחרי גיל 5.

סביר להניח שרוב המקרים שבהם ילדים מאובחנים על הרצף האוטיסטי מגיל 5 ולאחריו, הם מקרים של ילדים בתפקוד גבוה. עדיין, ישנם גם מקרים אחרים, כמו אבחון ילד עם אפילפסיה ואוטיזם, כאשר האוטיזם אובחן תקופה מסויימת לאחר התקף אפילפסיה ולעיתים אחרי גיל 5.

לפניך הסבר על כמה סימנים נפוצים לאוטיזם אצל ילדים בגיל 5.

סימנים לקשיים חברתיים

• רוב הילדים בני ה-5 מעדיפים לשחק עם בני גילם. ילדי הרצף יעדיפו וישחקו לבדם.
• הילדים מתקשים מאד ולעיתים אף אינם מסוגלים לעשות שימוש בדימיון שלהם.
• הקושי בשמירת מרחק מהזולת הופך לקיצוני יותר שכן הילדים משחקים ביחד רוב הזמן. אי הבנת המרחב האישי.
• ניכר כי הילדים מנותקים משיחות המתקיימות בחברה, כמעט במשך כל זמן השיחה, והם אינם מביעים כל עניין בשיחות כאלה.
• ניכר כי הם חווים אי נוחות בעת ניסיון ליצירת קשר עין עמם ונמנעים מקשר עין באופן מופגן בזמן אינטראקציות חברתיות.
• בגיל 5 הילדים יהיו בודדים מאד מבחינה חברתית, תוך שהם מסגלים לעצמם שגרה קבועה של פעילויות יחיד.

סימנים התנהגותיים

• ההתנהגות החזרתית לא נעלמה ועבור רבים מהילדים אף החמירה. חשחוש [סטימינג], המתאר מגוון פעולות חזרתיות יזומות, הנו חלק משגרת היום יום של הילדים.
• בגיל 5 רבים מהילדים מגיבים בהתקפי זעם ולעיתים אלימות, במקרים של שינויים בשגרת היום יום המוכרת, בשל מצוקה קשה וחוסר ויסות חושי ורגשי.
• הימנעות אקטיבית, לעיתים גם אגרסיבית מאד, ממגע עם הזולת. בלי חיבוקים, בלי כיפים עם חברים ובלי ליטופים אחרת הילד עשוי להגיב בצורה קיצונית ולא צפויה.
• התפתחה לה אובססיה ניכרת בתחומי עניין ספציפיים, לרוב רק בתחום אחד, כאשר ברור להורים שהסקרנות והעניין של הילד בתחום הספציפי חורגת מסקרנות רגילה.
• הילדים מתקשים מאד לשמור על מיקוד ולתת תשומת לב בסיטואציות שאינן תואמות את תחומי העניין המוכרים להם.
• ניתן להבחין בקלות בסימנים של עצבנות יתר ותגובות קיצוניות, הנובעים בעיקר מהקושי המצטבר לבטא את הרצונות והרגשות שלהם במילים.
• הסימנים של היפראקטיביות ואימפולסיביות מתעצמים והפוכים לניכרים יותר ויותר, מגיל 5 ואילך.
• כושר השיפוט מוגבל וניכר חוסר בתחושת פחד או סכנה, עד כדי מצבים של סכנה לשלומו של הילד והסובבים אותו.
• הופעת סימנים המעידים על הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה, חרדות ודיכאון מתמשך.

סימנים לקשיים בתקשורת ושפה

• ניכר שימוש שגוי בחוקי הדקדוק וקושי משמעותי בהתפתחות שפה תקינה.
• יתכנו נאומים אין סופיים בנושא לא ברור מצד הילד ומצד שני, שתיקה מוחלטת בנוכחות ילדים אחרים.
• החזרה על דברים שההורים אומרים מחמירה והופכת להיות "נושא השיחה" המרכזי בבית.
• לילדים אין כל יכולת להבין או לעשות שימוש בשפת גוף בעת תקשורת עם הזולת.
• גם אחרי גיל 5, הילדים מתקשים מתקשים להרכיב משפטים ברורים רעיונית ותחבירית.
• ניכר כי התגובות של ההורים ואנשי החינוך כלפי הילד "אינם מזיזות לו" והוא אינו מתחשב בהן.

לשים לב ולאבחן בגיל צעיר. מאד.

תשומת לב של ההורים, כבר כשהתינוק בן חודשים ספורים חשובה. היו קשובים. שימו לב לכל דבר ואל תהססו להתייעץ ולשאול בטיפת חלב או בקופת החולים.

הסימנים הראשונים עלולים להפיע כבר בגיל כמה חודשים והתערבות מוקדמת היא המפתח לעתיד טוב יותר עבור הילד.

למרות שהאוטיזם מאובחן לרוב "בשלב" שהילד לא עומד באבני דרך התפתחותיות, במהלך שנות החיים הראשונות או כאשר חלה נסיגה פתאומית בהתפתחותו, הרי שישנם כאמור סימנים לאוטיזם, המאפשרים אבחון מוקדם יותר במהלך חייו של הילד, סימנים שצריכים לעורר את ההורים לפעולה כבר כשהתינוק בגיל חודשים ספורים. ממש ככה.

אם ילדכם מציג סימנים של אוטיזם, אפילו קלים, חשוב לתעד אותם ולשתף את החששות שלכם עם הרופא של הילד בקופת החולים ובטיפת חלב. קראו בהרחבה איך מאבחנים אוטיזם אצל ילדים.

ככל שהאבחון של ילד על הרצף האוטיסטי נעשה בשלב מוקדם יותר, כך ניתן להתאים לילד את הטיפול המתאים ביותר, על מנת שיוכל למקסם את היכולות שלו, להתקדם ולחיות חיים טובים ומלאים יותר.

הסימנים הם לא סתם, שימו אליהם לב.

קריאה נוספת: אוטיזם בתפקוד נמוך