לרבים מהילדים האוטיסטים יש התקפי מלטדאון. וכשזה מגיע, זה מגיע בבום. לא פשוט בכלל לראות את הילד במלטדאון בפעם הראשונה ולהרגיש חוסר אונים מוחלט, נוכח הקריסה הפתאומית והמפתיעה של הילד.
לרבים מההורים קשה, לפחות בתחילת הדרך, להבדיל בין התקפי מלטדאון לבין התקפי זעם של הילד, אך למרות ששני המקרים מחייבים תשומת לב ותמיכה, אלו דברים שונים מאוד.
אם לילד שלך יש התקפי מלטדאון, חשוב להבין כיצד ניתן לצפות אותם מבעוד מועד, לזהות את הטריגרים שמובילים אליהם, למזער את תדירותם ולנהל אותם בדרך מיטבית.
למה מתכוונים כשאומרים מלטדאון?
התקף מלטדאון הוא תגובה עוצמתית למצב המציף את הילד רגשית וחושית. זה קורה כאשר הילד מרגיש מוצף לחלוטין במצב הנתון בו הוא נמצא ומאבד שליטה על התנהגותו באופן זמני.
אובדן השליטה הזה יכול להתבטא מילולית למשל בצעקות, צרחות ובכי וכן פיזית, למשל בבעיטות, אלימות פיזית כלפי הסובבים, נשיכות, הטחת ראש ברצפה ועוד. למעשה, לרוב ההתקפים משלבים ביטויים מילוליים ופיזיים גם יחד.
התקף מלטדאון אינו זהה להתקף זעם. זו אינה התנהגות רעה או שובבה מצד הילד. כאשר הילד מוצף לחלוטין, והאוטיזם גורם לו לקושי לבטא את תחושותיו, רצונותיו ורגשותיו, רק מובן שהתוצאה היא התקף מלטדאון.
מהצד, ההתפרקות הפיתאומית של הילד יכולה להיראות כמו נגרמה על ידי "טריגר קטנטן" אבל זאת לא המציאות, וברוב המקרים המדובר על מספר טריגרים שצטברותם מובילה לעומס יתר ולקריסה מנטלית פתאומית, בצורת מלטדאון.
ההתקפים אינם הדרך היחידה שבה ילדים אוטיסטים מבטאים תחושת הצפה. חלק מהילדים עשויים גם לסרב לתקשר ולהתנתק לחלוטין, להתרחק ממצבים המאתגרים אותם או להימנע מהם לחלוטין עד למצב של בדידות מוחלטת.
איך זה נראה מהצד?
המלטדאון משנה פנים, קולות וצורות בין ילדים וההתנהגות של הילד משתנה מאירוע לאירוע.
בין הסימנים הנפוצים במיוחד בזמן המלטדאון:
- בכי או צרחות
- נפנוף ידיים
- הליכה עצבנית הלוך ושוב או במעגלים
- התנהגות תוקפנית או פגיעה עצמית כמו הטחת ראש בקיר או ברצפה
- התכנסות או התנתקות מוחלטת
- קושי מובחן בתקשורת או בביטוי רגשות
- נשימה מהירה מאד או היפרוונטילציה
- קפיצת אגרופים או חריקת שיניים
- נדנוד קדימה ואחורה של פלג גוף עליון
- בריחה מהמקום או הסתתרות
- עיסוק אובססיבי בהתנהגויות חזרתיות
שלושת השלבים
ניתן לחלק את התקפי המלטדאון של הילדים לשלושה שלבים עיקריים.
שלב הטריגר המתמשך
זהו השלב הראשוני שבו הילד מתחיל להרגיש מוצף או לחוץ בגלל טריגר מסויים בזמן אמת. הסימנים עשויים לכלול עלייה בעצבנות, חרדה, או תסמינים פיזיים כמו הזעה או רעידות.
שלב הזעם
בנקודה זו, הילד חווה בפתאומיות תגובה רגשית ופיזית עוצמתית לגורם הלחץ – הטריגר, ביחיד או ברבים, שהוא חווה. הוא עשוי לצרוח, לבכות, או לעסוק בהתנהגויות חזרתיות כמו נפנוף ידיים או נדנוד, והוא עלול להגיע במהירות למצב שבו אינו מסוגל לתקשר עם הסובבים אותו באופן יעיל.
ראו רשימת הסימנים הנפוצים שלמעלה והיו מוכנים להפתעות וחידושים מצד הילד המוצף.
שלב ההתאוששות
ברגע שגורם הלחץ הוסר או שהילד הורחק מהסביבה הלחוצה, הוא יתחיל להירגע ולהתאושש מהמלטדאון.
שלב זה יכול להימשך בין מספר דקות למספר שעות.
אורכו של מלטדאון אוטיסטי יכול להשתנות מילד לילד ומאירוע אחד לאחר. הוא יכול להימשך 5-20 דקות, ולעתים אף יותר אם גורם הלחץ לא מוסר.
מה עושים ואיך מתמודדים?
הרבה פחות מורכב לנסות ולמנוע התקפי מלטדאון מאשר להתמודד מולם בזמן אמת. לשם כך, חשוב מאד ללמוד לזהות את הסימנים של כל אחד מהשלבים, וכך נוכל לספק לילד את התמיכה המתאימה ולעזור למנוע הסלמה.
על ידי הכלה ותמיכה במהלך רגעים מאתגרים אלה, אנחנו יכולים לעזור לילד האהוב שלנו לבנות מיומנויות התמודדות חשובות ולנווט את האתגרים של חיי היומיום.
מאחר וחיפשת והגעת לכאן, לא הרבה אחרי ההתקף הראשון של הילד, חשוב לדעת ולזכור תמיד: אם הילד חווה מלטדאון ולא מגיב אליכם, אל תשפטו אותו. זה יכול לעשות הבדל עצום עבור הילד האוטיסט ועבורכם, כהורים.
תנו לילד זמן – וכן, יכול שיקח לילד לא מעט זמן להירגע מההתקף, זה מלחיץ ויכול להראות כמו נצח, אבל תנו לו זמן ומקום.
כשזה מתאפשר והילד נרגע מעט, שאלו אותו בעדינות ובשקט אם הוא בסדר, אך זכרו שיידרש לילד יותר זמן להגיב ממה שאתם עשויים להעריך – ס.ב.ל.נ.ו.ת.
פנו מקום – נסו ליצור עבור הילד מרחב שקט ובטוח כמיטב יכולתכם, גם אם אתם נמצאים במקום ציבורי. בקשו מאנשים להתרחק ולא לבהות, כבו או בקשו להחליש מוזיקה רועשת והנמיכו אורות בהירים – כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו כדי להפחית את עומס המידע שהילד קולט יכול לעזור בטווח המיידי.
אפשר לצפות מראש
רבים מהילדים האוטיסטים יראו סימני מצוקה לפני שיחוו מלטדאון, כבר בשלב הראשון כפי שתיארנו "שלב הטריגר המתמשך".
הילד עשוי להתחיל להפגין סימני חרדה כמו הליכה הלוך ושוב, לחפש הרגעה דרך שאלות חוזרות או להציג סימנים פיזיים ברורים מאד כמו נדנוד גוף או לחילופין הפיכה לשקט, מרוחק ומסוגר מאוד.
בשלב זה, עדיין יש סיכוי טוב למנוע מהילד להגיע למצב של מלטדאון באמצעות סדרה של פעולות נכונות.
מיד כשאתם מזהים שהילד מראה סימני מצוקה, יש לעשות שימוש בכלים שיעזרו לו להירגע במהירות, כמו:
- הסחת הדעת שלו והטיה של תשומת ליבו לנושא שהוא אוהב
- עידוד הילד להשתמש באסטרטגיות הרגעה עצמית באמצעות אביזרים סנסוריים או האזנה למוזיקה
- הסרת טריגרים כמו כיבוי אור, מעבר לחלל אחר או כל פעולה מתבקשת אחרת שזיהיתם כנכונה באותו הרגע
והכי חשוב – הישארו רגועים בעצמכם ואל תפגינו לחץ.
כפי שהסברנו, מלטדאון הוא תגובה לחוויה מציפה שהילד חווה, ולכן חשוב להכיר את הילד וללמוד לזהות מה מציף את חושיו.
אחת השיטות הטובות והיעילות ביותר לצורך כך היא ניהול קפדני של "יומן התנהגות" לאורך תקופה ארוכה. ביומן חשוב לתעד בכתב ובמדויק מה קרה ברגעים שלפני, במהלך המלטדאון ואחרי שהילד נרגע.
עד מהרה תשימו לב ותזהו דפוסים שחוזרים על עצמם, ובין השאר תבחינו כי מלטדאונים מתרחשים בזמנים מסוימים, במקומות מסוימים, או כאשר משהו מסוים קרה לילד או בסביבה שלו.
הפחתת טריגרים
ניהול היומן וזיהוי התבניות יאפשרו לכם לנהוג בהיגיון ולמצוא דרכים יעילות להפחית ולמזער את הטריגרים המוכרים שמכריעים את הילד ומעוררים התקפים.
הבנת הדפוסים החוזרים והטריגרים המניעים למלטדאונים, יסייעו לכם לחשוב ולתכנן דרכי מניעה יעילות.
כמובן שכל ילד שונה והטריגרים משתנים בהתאם לאופי של הילד, אבל ישנם 4 טריגרים נפוצים שראוי לתת עליהם את הדעת הנם: רגישות חושית, שינויים בשגרה, התקפי חרדה וקשיי תקשורת.
רגישות חושית
אין זה סוד שרבים מהילדים האוטיסטים מתמודדים מול רגישות חושית קיצונית, שההורים נתקלים בהשלכותיה מדי יום ביומו.
הילדים עלולים להיות רגישים יתר על המידה לחלק מהחושים ובאותה העת רגישים פחות מדי לחושים אחרים ולעתים קרובות, שילובים משתנים של שניהם, כאשר הרגישות שלהם תמיד מוקצנת.
לדוגמה: ילד עם רגישות לרעש ולמגע, נמצא בתחנת רכבת ביחד עם אביו. אנשים שמתחככים בו וקולות הקריאה לנוסעים ברכבת הבאה לחיפה הנשמעים ברמקול, עלולים בקלות להציף את הילד ולגרום לו לעומס חושי בלתי ניתן לעיכול שיוביל למלטדאון.
במצב זה וכשאין ברירה אלא לנסוע עם הילד ברכבת, יכול להיות מאד חכם לאפשר לילד להאזין למוזיקה מרגיעה באוזניות, בכדי לחסום את הרעש החזק המגיע מהרמקולים בתחנה, ולהמתין עד שכולם ירדו מהרציף ויכנסו לרכבת, לפני שתרדו ותכנסו עם הילד לקרון ובכדי להימנע מחיכוך בהמוני אנשים.
חשוב להיות מוכנים להתמודדות מול אורות חזקים ובוהקים, ולהיות מוכנים ליצור עבור הילד סביבה בעלת עוררות חושית נמוכה גם במקומות ציבוריים.
עליכם להיות מוכנים, ואין ברירה אלא לתכנן, למצוא מקום פחות מואר, לצייד את הילד במשקפיים שהוא אוהב עם עדשות כהות או צבעוניות ולהיות מצויידים באטמי אוזניים. פחות גירוי חושי = פחות מלטדאונים.
שינויים בשגרה
שגרה מסודרת ועקבית חשובה מאד לילדים האוטיסטים ולכן, שינויים בשגרה עלוליל להוציא את הילדים משיווי משקל ולהלחיץ אותם מאד.
לדוגמה: הצורך ללכת / לנסוע בדרך שונה לגן הילדים בגלל עבודות בכביש עלול לגרום לילד לתחושות של חרדה שעלולות לגרום למלטדאון.
במקרה כזה, על ההורים לאפשר לילד תמיכה חזותית ברורה, המסבירה את השינוי הפתאומי בשגרה המוכרת מבעוד מועד. צריך להראות לילד מה מתכונן לקרות, להסביר לו למה סוגרים את הרחוב, ולאפשר לו להבין מראש שהשגרה נשארת זהה והוא יגיע אל גן הילדים כמו תמיד.
בנוסף לכך, כאשר הולכים / נוסעים איתו לגן הילדים, מהפעם הראשונה שלאחר חסימת הרחוב הרגיל, הציעו לילד הסחת דעת מתונה כמו שיחה בנושא שהילד אוהב או פעילות מרגיעה אחרת.
במקרים של שינויים בשגרה שלא ניתן לצפות מראש, קשה יותר להתכונן ועדיין, חשוב שההורים ידעו להיערך בזמן אמת לתוכנית חלופית [PLAN B] תוך שימוש בטכניקות כמו:
- כלים חזותיים ומוחשיים שיוכלו להסביר לילד את השינוי הפתאומי
- חיזוק הידיעה של הילד כי המשך היום ישאר ללא כל שינוי [במידה וזה נכון כמובן]
- לאפשר לילד לפרוק תסכול מצטבר באמצעות אביזרים סנסוריים ולאחר מכן להוביל לפעילות שמרגיעה את הילד כמו נשימות עמוקות או האזנה למוזיקה או כל פעילות אחרת שנותנת לו אוויר
שימוש קבוע בכלים שתיארנו, ובכלים אפשריים אחרים שמתאימים לאופי של הילד שלך, יעזרו לילד במעברים משגרה אחת לאחרת, בתוך התבניות המוכרות ומחוצה להן, בשגרה וכשאר השגרה משתנה ובמקום להילחץ, הילד יוכל לצלוח את השינויים מבלי להכנס למצוקה שמובילה למלטדאון.
לוחות זמנים ברורים לשגרה ולמעברים, שימוש בספירה לאחור כהכנה למעברים ושינויים צפויים, שימוש באביזרים סנסוריים וצעצועים מותאמים – כל אלה יכולים לעזור לילד שלך.
התקפי חרדה
עם כל כך הרבה כללים בלתי כתובים ומציאות בלתי צפוייה, העולם יכול להיות סביבה מאתגרת במיוחד עבור ילדים אוטיסטים ורבים מהם חווים חרדה אמיתית בשגרת היומיום.
ההורים צריכים אסטרטגיה נכונה והילדים צריכים כלים שיעזרו להם להתמודד מול האתגרים שמתעוררים בגלל החרדה שמציפה אותם, אחרת הם עלולים להגיע למצב של מלטדאון.
חשוב מאד שההורים יפנו לאנשי מקצוע ומטפלים, על מנת להבין ולדעת יותר, וכך לסגל לעצמם אסטרטגיה שתסייע בהפחתת החרדה של הילד.
ישנן כיום כמה וכמה אפליקציות ייעודיות שפותחו במטרה לסייע לילדים ומתבגרים אוטיסטים להתמודד מול החרדה ומומלץ לבדוק את התאמתן לשימוש קבוע של הילד שלך.
מעבר לכך, רצוי להיות מוכנים עם רשימה פעולות שאותן ניתן לבצע עם ועבור הילד, כאשר הוא נכנס לחרדה פתאומית, ושוב נציין את השמעת המוזיקה באוזניות ושימוש באביזרים סנסוריים מגוונים ככלים להפגת החרדה.
פעולה חשובה, שכל הורה חייב להכיר ולאמץ בהתנהלות השגרתית עם הילד הנה הטרמה או Priming באנגלית.
הטרמה משמעותה שיחה, הסבר מפורט והכנה עם הילד לכל אירוע שעתיד לקרות, וכך אירועים עתידיים יהפכו למוכרים וצפויים יותר והחרדה תפחת בהתאמה = פחות הזדמנויות למלטדאון מצד הילד.
הטרמה היא דרך פשוטה ויעילה, בה אפשר להוריד את עוצמות החרדה לפני אירועים מעוררי חרדה ועבור הילדים שלנו, כל אירוע חברתי או ציבורי יכול בקלות לעורר חרדה.
מעבר לכך, פעילות גופנית קבועה הוכחה כמסייעת בהפחתת תסמיני חרדה אצל ילדים אוטיסטים. עודדו את הילדים לעסוק בפעילות גופנית מגוונת כדבר שבשגרה.
קשיי תקשורת
אין זה סוד כי ילדים אוטיסטים מתקשים לבטא את הרצונות והצרכים שלהם. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שילד בן 3 אינו מצליח להגיד שהוא צמא ורוצה לשתות, או שילד בן 12 לא יצליח להביע את רגשותיו.
קשיי התקשורת של הילדים מעוררים רגשות עזים כמו כעס ותסכול, אלה מציפים את הילד ולעיתים קרובות מובילים למלטדאון.
חשוב לתמוך בילד ולמצוא את הדרכים לעזור לו לפענח ולהסביר את הצרכים והרגשות שלו, לפני שהוא מגיע למצב של הצפה. זאת בהחלט משימה מאתגרת עבור ההורים והמטפלים בילד, אבל זה בהחלט אפשרי.
הדבר הראשון שחשוב לעשות כברירת מחדל הוא להפוך את התקשורת המילולית שלכם עם הילד לקלה ופשוטה יותר להבנה.
זיכרו כל העת כי חלק מהילדים מתקשים בהבנה של תקשורת מילולית, רמזים חברתיים, טון דיבור, אירוניה, הומור, שפת גוף וציניות.
לפניך רשימה של כלים שיאפשרו לשפר את התקשורת עם הילד:
- תמיכה חזותית
- סיפורים חברתיים
- שימוש בתקשורת תומכת חלופית (PECS)
- שימוש נרחב במידע כתוב
- שינוי התקשורת המילולית שלכם, למשל על ידי דיבור במשפטים קצרים וברורים
- שימוש בטכנולוגיה כמו אפליקציות על טאבלטים, תוכנות קול הודעות מיידיות וכדומה
- הגברת ההבנה של הילד לגבי מערך הרגשות ומיומנויות חברתיות
אסטרטגיה זה גם תרגול
חשוב להכיר את הילד ולדעת מה עוזר לו במיוחד להירגע ולחוש נינוח, גם במצבים בלתי שגרתיים, ולתרגל איתו בשגרת ביומיום את השימוש בכלים שמרגיעים אותו.
חשוב להכיר וליישם את הכלים הבאים:
- תרגילי נשימה
- טכניקות הרפיית שרירים
- פשוט לקחת הפסקה קצרה
- האזנה למוזיקה באוזניות עם בידוד רעשים
- יציאה מהגן או הכתה כמה דקות לפני כולם למניעת רעש וצפיפות
- שימוש קבוע באביזרים סנסוריים וצעצועים חושיים ייעודיים
- פעילות גופנית קבועה מספר פעמים בשבוע
- פעילות טיפולית עם בעלי חיים ואימוץ חיית מחמד
- הקניית הרגלי שינה נכונה ולמשך מספיק שעות בלילה
יש לעשות שימוש קבוע בכלים הנ"ל ביחד עם הילד, גם ובעיקר כשהילד רגוע ונינוח. תרגול קבוע יעזור לילד להפנים ולזכור להשתמש בכלים המרגיעים גם כשהוא מרגיש לחוץ ומוצף.
למנוע את המלטדאון הבא ולהתמודד כשצריך
מלטדאון מתרחש כאשר ילדים ומתבגרים אוטיסטים מרגישים מוצפים לחלוטין ואין להם שליטה על האירוע. זה מצב מאתגר עבור הילד ומאתגר מאד עבור ההורים ובני המשפחה שנמצאים איתו.
הילד זקוק לתמיכה קבועה בכדי לזהות תחושות של הצפה ולכלים על מנת לדעת מה אפשר לעשות בשביל לשמור על רגיעה.
אנחנו כהורים יכולים לתמוך ולעזור לילדים להימנע ממלטדאונים על ידי ניהול יומן התנהגות, שיאפשר הפחתת טריגרים במידת האפשר והתערבות מוקדמת כאשר נזהה שהילד נכנס למסלול מלטדאון.
בכל מקרה, בזמן שהילד במלטדאון חשוב לשמור על קור רוח, למרות שזה קשה – במיוחד כשיש קהל, יש לתת לילד מרחב מרגיע, להימנע מכעס או דיבור מרובה ולהמתין בסבלנות.
קריאה נוספת: איך מתמודדים מול התקפי הזעם?