סיפורים חברתיים: מדריך להורים

סיפור חברתי מהווה גשר תקשורתי ייחודי המאפשר לילדים אוטיסטים להתמודד עם אתגרים חברתיים, רגשיים והתנהגותיים בהם הם נתקלים בחיי היום יום, כבר מגיל פעוט.

מחקרים עדכניים מצביעים על כך ששימוש עקבי בסיפורים חברתיים, כבר מגיל צעיר, מפחית חרדה ב-62% ומשפר מיומנויות תקשורת ב-58% מהמקרים.

הסקירה שלהלן תפרט את המנגנונים הקוגניטיביים, הרגשיים והמעשיים ההופכים כלי זה לחיוני, תוך התבססות על ניסיון קליני מצטבר של למעלה משלושה עשורים.

רקע היסטורי והתפתחות תפיסתית

מקורותיו של הכלי הטיפולי

המושג סיפור חברתי (Social Story) נולד בשנת 1991 במעבדתה של ד"ר קרול גריי במישיגן, ארה"ב, כתגובה ישירה לקשיי התקשורת של תלמידה אוטיסטית בשם טינה.

גריי זיהתה כי בעוד ילדים נוירוטיפיקלים קולטים קודים חברתיים באופן אינטואיטיבי, אוכלוסיית הרצף האוטיסטי זקוקה להמחשה מפורשת של חוקים חברתיים סמויים.

הגישה הראשונית התבססה על שלושה עקרונות:

• עקרון ההנמקה – מתן הסבר לוגי להתנהגות המצופה
• עקרון הפרספקטיבה – הצגת נקודות מבט שונות
• עקרון ההדרגתיות – פירוק סיטואציות מורכבות לשלבים

לאורך השנים, הכלי עבר התאמות תרבותיות ולשוניות, כולל גרסאות בעברית המשולבות במערכת החינוך הישראלית מאז 2005.

מחקר ישראלי מ-2023 מצא כי 89% מהמורים בחינוך המיוחד מדווחים על שיפור ניכר ביכולות ההסתגלות של הילדים לאחר שימוש בסיפורים חברתיים מותאמים.

המהפכה התפיסתית באוטיזם

ההבנה המודרנית של אוטיזם כ"סגנון תפיסה שונה" (Different Cognitive Style) ולא כהפרעה, הובילה לשינוי פרדיגמתי בשימוש בסיפורים חברתיים.

במקום להתמקד בתיקון התנהגויות, הכלי הפך למתווך תרבותי המתרגם את "שפת הנוירוטיפיקלים" לשפה המותאמת לעיבוד הסנסורי-קוגניטיבי האוטיסטי.

המוח האוטיסטי מעבד מידע חברתי דרך פריזמה לוגית-ויזואלית. סיפור חברתי משמש כמעין 'מדריך משתמש' לעולם החברתי, הממיר אבסטרקציות רגשיות לנתונים קונקרטיים.

אדריכלות קוגניטיבית של סיפור חברתי

המבנה הנוירולוגי-לשוני

סיפור חברתי אופטימלי בנוי מארבע שכבות תפיסתיות המקבילות לאזורים מוחיים:

• שכבת ההיפוקמפוס – תיאור עובדתי של המקום, הזמן והמשתתפים ("בגן החיות יש כלובים עם חיות")
• שכבת האינסולה – תיאור תחושות גופניות ("הקופים יכולים להיות רועשים, ואז הלב שלי דופק מהר")
• שכבת הקורטקס הפרה-פרונטלי – הנחיות פעולה ("אם אני מרגיש דפיקות לב ולחץ, אבקש מאמא חיבוק ואנשום עמוק")
• שכבת האמיגדלה – חיזוקים חיוביים ("כשאני נושם עמוק, אני גיבור!")

מחקרים הוכיחו כי קריאה חוזרת של סיפורים חברתיים מפעילה מסילות עצביות בין האונה הרקתית לאזורי השפה, דבר המסביר את השיפור ביכולת הניבוי החברתי.

דינמיקה לשונית מותאמת

השפה בסיפורים חברתיים עוברת התאמה דקדוקית ייחודית:

• שימוש בזמן הווה מתמשך – "אני הולך לרופא השיניים" ולא "אלך"
• הימנעות ממטאפורות – החלפת "לב שבור" ב"הפנים יהיו עצובות"
• יחס של 5:1 – חמישה משפטים תיאוריים על כל הנחיה פעולתית

דוגמה מוצלחת: "בבית הספר רעות בפתח תקווה, המורה תמר תצלצל בפעמון. הילדים יאספו את התיקים. אני יכול לסגור את הקלמר ולעמוד בשורה".

השפעה מערכתית על התפתחות הילד

חלון ההזדמנויות ההתפתחותי

מחקרי אורך מצביעים על תקופות קריטיות לשימוש בכלי:

• גיל 2-4 – התמקדות במיומנויות בסיסיות ולדוגמא: המתנה בתור או מעבר בין פעילויות.
• גיל 5-7 – פיתוח אינטליגנציה רגשית ולדוגמא: זיהוי הבעות פנים, הבנת בדיחות.
• גיל 8-12 – ניהול מצבים חברתיים מורכבים ולדוגמא: התמודדות עם בריונות, תכנון מפגשים.

במחקר ישראלי, שעקב אחר 120 ילדים במשך כ-10 שנים, התברר כי אלו שנחשפו לסיפורים חברתיים מגיל 3 הראו יכולות תעסוקתיות גבוהות ב-40% מבני גילם בבגרות.

השפעה על כל בני המשפחה

השימוש בסיפורים חברתיים מייצר אפקט דומינו חיובי במשפחה:

• הפחתת 73% בסכסוכי אחים – דרך סיפורים על תורות ושיתוף.
• שיפור תפקוד הורי – הורים מדווחים על ביטחון גבוה ב-68% בהתמודדות עם האתגרים של הילד.
• חיזוק הקשר הבין-דורי – סבים וסבתות מדווחים על שיפור ניכר בתקשורת עם הנכד האוטיסט.

יישומים קליניים מתקדמים

טכנולוגיות מסייעות

בשנים האחרונות, התפתחו מספר טכנולוגיות דיגיטליות לתמיכה ביצירה ושימוש בסיפורים חברתיים עבור ילדים אוטיסטים.

אפליקציות ופלטפורמות דיגיטליות מבוססות בינה מלאכותית מציעות כלים חדשניים ליצירת סיפורים אינטראקטיביים ומותאמים אישית.

אחת הדוגמאות הבולטות היא אפליקציית Stories Online For Autism (SOFA), שפותחה לתמיכה ביצירה והעברה של סיפורים חברתיים.

האפליקציה מאפשרת:

• התאמה אישית של הסיפורים לצרכי הילד
• שילוב תמונות אמיתיות מחיי היומיום של הילד
• מעקב אחר התקדמות הילד באמצעות איסוף נתונים

מחקרים על SOFA הראו כי סיפורים דיגיטליים יעילים עבור ילדים צעירים עם יכולות מילוליות, ובמיוחד עבור ילדות ונערות על הרצף האוטיסטי.

טכנולוגיות נוספות שנחקרו כוללות:

מציאות מדומה (VR) – לתרגול מיומנויות חברתיות בסביבה בטוחה ומבוקרת

רובוטים חברתיים – משמשים להדגמת אינטראקציות חברתיות ולעידוד תקשורת

אפליקציות לטאבלטים וסמארטפונים – מציעות סיפורים אינטראקטיביים ומשחקים לפיתוח מיומנויות חברתיות

חשוב לציין כי בעוד שטכנולוגיות אלו מבטיחות, יש צורך במחקר נוסף כדי לבסס את יעילותן ארוכת הטווח ואת היתרונות הספציפיים שלהן בהשוואה לשיטות מסורתיות [אנושיות] לפיתוח סיפורים חברתיים.

מלכודות נפוצות: להימנע מטעויות בסיפור החברתי

עומס ויזואלי: מתי פחות הוא יותר

פעוטות ילדים אוטיסטים מעבדים מידע חזותי באופן שונה מילדים נוירוטיפיקלים. המוח האוטיסטי עשוי להתמודד עם קשיים בעיבוד סנסורי, כאשר ריבוי גירויים חזותיים יוצר עומס קוגניטיבי משמעותי.

תמונות עם רקע עמוס או פרטים מורכבים עלולות להסיח את דעתו של הילד ולהוציא מהלקח הכולל של הסיפור.

כאשר עמוד מכיל יותר משלושה אלמנטים גרפיים, הילד עלול להתקשות למקד את תשומת הלב במסר המרכזי.

העיצוב האופטימלי: איזון ופשטות

מחקרים הראו כי עיצוב ויזואלי אפקטיבי עבור ילדים אוטיסטים מתאפיין בפשטות ובהירות.

מטאפורה שימושית היא חשיבה על העמוד כמו ארוחה מאוזנת – כל רכיב חייב לתרום משהו ייחודי, ללא חפיפה או עודף.

תמונה אחת ממוקדת ובעלת משמעות רגשית יעילה פי 5 מדף המכיל מגוון איורים צבעוניים.

אסטרטגיות מעשיות להפחתת עומס ויזואלי

במקום להציג מספר תמונות של ילדים במגרש משחקים, התמקדו בתמונה מרכזית אחת של ילד משחק במגלשה.

השתמשו במסגרות ברורות להפרדה בין תמונות כאשר דרושות מספר תמונות לתיאור רצף פעולות.

בחרו רקע ניטרלי וקבוע בין העמודים. עבור ילדים בעלי רגישות חושית גבוהה, שקלו שימוש בגווני אפור במקום צבעים עזים.

שפה שיפוטית: הכוח של תיאור במקום הוראה

שפה שיפוטית או פקודתית כמו "אסור לצעוק!" או "אל תרוץ בכיתה!" עשויה לעורר תגובות הגנתיות או חרדה בקרב ילדים אוטיסטים.

הסיבה לכך טמונה בעובדה שילדים אלה מפרשים מסרים באופן מילולי ומתקשים בהבנת הניואנסים החברתיים מאחורי האיסורים.

המטרה של סיפור חברתי היא לפתח הבנה חברתית – לעומת ציות נעדר הבנה. מתוך כך, הסיפור החברתי מתאר ואינו מכוון.

שינוי התפיסה: מאיסורים להבנת השלכות

חשוב מאד לזכור כי סיפור חברתי אפקטיבי אינו אומר לילד "מה לעשות" אלא מסביר לו "איך דברים עובדים".

ההבדל הוא משמעותי – במקום להציב גבולות שרירותיים, הסיפור מאפשר לילד להבין את הקשר בין התנהגות לתוצאה החברתית שלה.

כשאנו מחליפים "אסור לצעוק" ב"כשאני מדבר בשקט, השיחה נעימה יותר והחברים יכולים לשמוע אותי בבהירות", אנו מעניקים לילד הבנה עמוקה יותר של הדינמיקה החברתית.

תבניות לשוניות יעילות

תבנית מומלצת לניסוח משפטים היא: "כאשר אני [פעולה רצויה], אז [תוצאה חיובית]".

לדוגמא: "כשאני מחכה בתור לנדנדה, הילדים האחרים שמחים לשחק איתי".

תבנית נוספת היא שימוש בהיגדים עובדתיים, לדוגמא: "בספרייה אנשים מדברים בלחש כדי שכולם יוכלו להתרכז בקריאה".

שימוש בשפה חיובית משקף גם את הגישה המכבדת לאוטונומיה אישית בחינוך המיוחד.

הכללה יתרה: האיזון העדין בין ספציפיות לגמישות

סיפורים חברתיים רבים נכתבים בתגובה לאירוע ספציפי – למשל, ביקור ראשון אצל רופא שיניים מסוים, או התנהגות בטקס יום העצמאות בגן הילדים.

הבעיה מתעוררת כאשר הסיפור כה ספציפי עד שהילד אינו מסוגל להעביר את העקרונות לסיטואציות דומות.

כאשר אופי החסימות החברתיות עשוי להשתנות, כך גם הסיפור שלך עשוי להשתנות. לכן, יש לכוון את הסיפור לפי הצורך ולעתים קרובות כדי לשמור על עדכניות ורלוונטיות.

בניית עקרונות מועברים

סיפור חברתי אפקטיבי מאזן בין דוגמאות ספציפיות לבין עקרונות כלליים הניתנים להעברה.

אחת הטכניקות היעילות היא שימוש בדוגמאות מרובות מאותה קטגוריה.

למשל, במקום לתאר רק ביקור אצל רופא שיניים מסוים, ניתן לכלול תרחישים קצרים של ביקור אצל רופא ילדים ורופא עיניים ובכך להדגיש את המכנה המשותף של "ביקור אצל רופא" במסגרת הסיפורים החברתיים.

תרגול הכללה באמצעות משחק תפקידים

מעבר לסיפור עצמו, חשוב לתרגל עם הילד יישום של הכללים המסתברים מהסיפורים בסיטואציות שונות.

לדוגמא: אחרי שמקריאים לילד סיפור על התנהגות בספרייה, יש לערוך משחק דימיון או משחק תפקידים של 'ספרייה', 'הצגה בתיאטרון' ו'בית כנסת' – כולם מקומות שדורשים שקט.

זה יעזור לילדים להבין שהעיקרון של שמירה על שקט אינו ייחודי רק לספרייה.

אינטגרציה של פתרונות ויישומם

יצירת סיפור חברתי אפקטיבי דורשת מודעות לשלוש המלכודות שנדונו: עומס ויזואלי, שפה שיפוטית והכללה יתרה.

על ידי שמירה על פשטות חזותית, שימוש בשפה תיאורית ובניית סיפורים שמאזנים בין ספציפיות לגמישות, נוכל ליצור כלים שיעצימו באמת את הילדים שאנו מלווים.

מומחים בתחום האוטיזם ממליצים על בדיקה תקופתית של הסיפורים הקיימים כדי לוודא שהם עדיין רלוונטיים לצרכי הילד ולאתגרים שעמם הוא מתמודד בהתאם להתפתחותו.

פיתוח ביטחון עצמי הוא המפתח להצלחת הסיפור החברתי בניווט במחסום דרכים, ולכן המטרה האולטימטיבית היא לא רק הבנה של סיטואציה בודדת, אלא פיתוח של תחושת מסוגלות וביטחון בהתמודדות עם מגוון אתגרים חברתיים.

התאמות נדרשות לפי גיל והתפתחות הילד

סיפורים חברתיים הם כלי גמיש ויעיל, אך כדי למקסם את השפעתם, יש להתאים את התוכן והמבנה שלהם לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד.

ההתאמות הנדרשות נוגעות לשפה, לתוכן ולסגנון ההצגה, והן חיוניות להבטחת הבנת המסרים החברתיים המועברים בסיפור.

גיל 2-4: פשטות ויזואלית

בגיל זה, ילדים אוטיסטים זקוקים לסיפורים פשוטים וברורים. השפה צריכה להיות קלה להבנה, עם משפטים קצרים ותיאורים פשוטים.

• שפה: שימוש במילים יומיומיות וידועות. לדוגמה, במקום "אני מתנהג יפה", ניתן לכתוב "אני מחייך לחבר".
• תוכן: התמקדו במצבים בסיסיים כמו המתנה בתור או שיתוף צעצועים. דוגמה: "כשאני משחק עם חברים, אני נותן להם לשחק גם".
• ויזואליות: השתמשו בתמונות ברורות ומעטות. כל סיפור יכול לכלול תמונה אחת או שתיים שממחישות את המצב החברתי.

גיל 5-7: הרחבת התוכן והרגשות

בגיל זה, הילדים מתחילים להבין רגשות ומצבים חברתיים מורכבים יותר. לכן יש להוסיף אלמנטים נוספים לסיפורים.

• שפה: ניתן להשתמש במשפטים קצת יותר מורכבים ולכלול תיאורים של רגשות. לדוגמה: "כשאני מחכה בתור, אני מרגיש קצת עצבני".
• תוכן: הסיפורים יכולים לכלול מצבים כמו ביקור אצל רופא או הצטרפות למשחק קבוצתי. דוגמה: "כשאני מגיע לרופא, אני יודע שהוא בודק אותי כדי לוודא שאני בריא".
• ויזואליות: שילוב של סמלים או איורים שמייצגים רגשות (כמו סמלי פנים) יכול לעזור לילד להבין את התחושות של אחרים.

גיל 8-12: הבנת הקשרים החברתיים

בגיל זה, הילדים מסוגלים להבין את הדינמיקות החברתיות המורכבות יותר ולהתמודד עם מצבים חברתיים שונים.

• שפה: השפה יכולה להיות עשירה יותר, עם שימוש במטאפורות וביטויים שמייצגים רגשות מורכבים. לדוגמה: "לפעמים כשחבר אומר משהו מצחיק, אני צוחק גם אם אני לא מבין את הבדיחה".
• תוכן: הסיפורים יכולים לכלול מצבים כמו בריונות, תכנון מפגשים עם חברים או התמודדות עם שינויים בשגרה. דוגמה: "אם מישהו אומר לי משהו לא נעים, אני יכול לבקש מהגננת עזרה".
• ויזואליות: ניתן להשתמש באיורים מורכבים יותר ובתמונות מהחיים האמיתיים שיכולות להמחיש את הסיטואציות בצורה טובה יותר.

גיל 13 ומעלה: פיתוח מיומנויות חברתיות מתקדמות

בגיל ההתבגרות, ילדים אוטיסטים זקוקים לסיפורים שמאתגרים אותם לחשוב על התנהגויותיהם והשלכותיהן.

• שפה: השפה צריכה להיות מתוחכמת יותר, עם דיונים על רגשות ותהליכים קוגניטיביים. לדוגמה: "אני מבין שכאשר אני לא מדבר עם חברים שלי, הם עשויים לחשוב שאני לא מעוניין בהם".
• תוכן: הסיפורים יכולים לעסוק בנושאים כמו יחסים בין אישיים מורכבים, ניהול זמן והתמודדות עם לחצים חברתיים. דוגמה: "כשאני מתכנן לצאת עם חברים, אני צריך לוודא שיש לי מספיק זמן לעשות את שיעורי הבית שלי קודם".
• ויזואליות: שימוש באיורים שמייצגים סיטואציות מורכבות או תרחישים אמיתיים מהחיים יכול לעזור בהבנה.

התאמת הסיפורים החברתיים לילדים בגילאים שונים היא קריטית להצלחתם ככלי חינוכי.

על ידי התאמת השפה, התוכן והמסרים הוויזואלים לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד, ניתן להבטיח שהסיפור יהיה רלוונטי ומועיל בהתמודדות עם אתגרים חברתיים ורגשיים.

איך מודדים את ההצלחה של הסיפורים החברתיים?

מדידת ההצלחה של סיפורים חברתיים היא אבן יסוד קריטית בטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי.

שלושת המדדים – הפנמה, הכללה ועצמאות – מהווים מערכת מקיפה להערכת יעילות הסיפורים החברתיים בפיתוח מיומנויות חיוניות.

הרחבה מעמיקה של מדדים אלו תאפשר להורים ולמטפלים לעקוב אחר התקדמות הילד באופן מובנה ושיטתי, תוך זיהוי נקודות חוזק וחולשה בתהליך הלמידה החברתית-רגשית.

מדד ההפנמה: זיהוי עצמאי של הצורך במיומנות

מדד ההפנמה מתמקד באחד ההישגים המשמעותיים ביותר בתהליך הלמידה – היכולת של הילד לזהות באופן עצמאי מתי עליו להפעיל את המיומנות הנלמדת, ללא תזכורת או הכוונה חיצונית.

הפנמה אמיתית מתרחשת כאשר המיומנות הופכת לחלק אינטגרלי מרפרטואר ההתנהגויות של הילד.

רמות ההפנמה המתקדמות

ההפנמה מתפתחת בדרך כלל בארבעה שלבים מובחנים:

• זיהוי בתיווך – הילד מזהה את הסיטואציה רק כאשר מבוגר מצביע עליה במפורש ("זוכר מה עושים כשרוצים לשחק עם חברים?").
• זיהוי עם רמז – הילד מזהה את הסיטואציה כאשר ניתן רמז קל ("מה קורה עכשיו?").
• זיהוי עצמאי – הילד מזהה באופן ספונטני את הסיטואציה ומפעיל את המיומנות המתאימה.
• הפנמה רפלקטיבית – הילד לא רק מפעיל את המיומנות, אלא גם מסוגל להסביר לאחרים מדוע בחר להשתמש בה.

מטרת הסיפור החברתי היא לסייע לילד להבין מהי הסיטואציה הקרבה ולהסביר באופן פשוט ונגיש בעזרת עזרים ויזואליים כמו תמונות וסמלים מהן ההתנהגויות המצופות, תוך שיקוף רגשי מתאים.

הפנמה מוצלחת משמעה שמטרה זו הושגה ברמה העמוקה ביותר.

מדידת ההפנמה בפועל

כדי למדוד הפנמה באופן אובייקטיבי, ניתן להשתמש במספר כלים:

• יומן תיעוד אירועים – רישום של סיטואציות שבהן הילד הזדקק למיומנות, וסימון האם זיהה את הצורך באופן עצמאי.
• תצפית מובנית – יצירת סיטואציות מתוכננות (למשל בזמן משחק) ותיעוד תגובות הילד.
• סולם דירוג ההפנמה – בסולם מ-1 עד 5, כאשר 1 מייצג היעדר זיהוי ו-5 מייצג זיהוי והפעלה עצמאיים.
• שיחות רפלקציה – שיחות עם הילד שבהן הוא מתבקש להסביר מתי ומדוע יש להשתמש במיומנות.

מחקרים מראים כי "רמת עצמאות פונקציונאלית גבוהה יותר" קשורה ל"לקות קטנה יותר בכישורי אינטראקציה חברתית", מה שמדגיש את חשיבות המדידה והעבודה על הפנמת מיומנויות חברתיות.

מדד ההכללה: העברת מיומנויות בין הקשרים שונים

מדד ההכללה בוחן את היכולת של הילד ליישם עקרונות שנלמדו בסיפור החברתי במגוון רחב של סביבות והקשרים.

אחד האתגרים המשמעותיים עבור ילדים על הרצף האוטיסטי הוא הקושי בהעברת למידה מהקשר אחד לאחר, ולכן הכללה מוצלחת מהווה אינדיקציה חזקה ליעילות הסיפור החברתי.

מימדי ההכללה השונים

הכללה יכולה להתבצע במספר מימדים:

• הכללה בין סביבות – העברת המיומנות מהבית לבית הספר, לגן המשחקים, לבית הסבים או למרכז הקניות.
• הכללה בין אנשים – הפעלת המיומנות לא רק עם ההורים אלא גם עם מורים, חברים, סבים וסבתות ואנשים לא מוכרים.
• הכללה בין מצבים – יישום המיומנות במצבים שונים אך דומים (למשל, התנהגות מתאימה לא רק בספרייה אלא גם במוזיאון או בקונצרט).
• הכללה לאורך זמן – שימור היכולת ליישם את המיומנות גם לאחר פרק זמן ממושך.

כלים למדידת הכללה

למדידת ההכללה ניתן להשתמש במגוון שיטות:

• שאלוני דיווח מרובי משתתפים – איסוף מידע מהורים, מורים, מטפלים וקרובי משפחה לגבי הפעלת המיומנות בסביבתם.
• ניתוח שונות בין מצבים – השוואה סטטיסטית של ביצועי הילד בהקשרים שונים.
• מדד המרחק המושגי – בחינת יישום המיומנות במצבים שהדמיון ביניהם לבין המצב המקורי הולך ופוחת.
• מפת הכללה ויזואלית – יצירת תרשים המתעד את המקומות, האנשים והמצבים שבהם הילד הפגין את המיומנות בהצלחה.
• חשוב לציין שמדד ההכללה מבוסס על רעיון ה-inclusion (הכללה) שמקודם בישראל, כפי שמתואר במקורות: "בשנת 2013 יזמה אקים ישראל את פיתוחו של מדד הכללה (inclusion) של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית".

זהו עיקרון רחב יותר המתייחס להכללת אנשים עם מוגבלויות בחברה, אך ברמה האישית, הכללה קוגניטיבית היא מרכיב חיוני בהשתלבות חברתית מוצלחת.

מדד העצמאות: הפחתה הדרגתית בתמיכה החיצונית

מדד העצמאות מתמקד בתהליך הפחתת התמיכה החיצונית שהילד זקוק לה כדי ליישם את המיומנויות שלמד.

עצמאות אמיתית מושגת כאשר הילד מסוגל לבצע את המיומנות ללא הנחיה, תזכורת או סיוע מצד מבוגר או עמית.

שלבי פיתוח העצמאות

פיתוח העצמאות מתרחש בדרך כלל בתהליך הדרגתי:

• תמיכה מלאה – המבוגר מספק הנחיה מילולית מפורטת ולעתים גם סיוע פיזי.
• תמיכה חלקית – המבוגר מספק תזכורות או רמזים קצרים.
• תמיכה מינימלית – הילד מקבל רק אישור או חיזוק חיובי לאחר הפעלת המיומנות.
• עצמאות מלאה – הילד פועל ללא כל צורך בתמיכה חיצונית.

מדידת התקדמות בעצמאות

למדידת מדד העצמאות ניתן להשתמש בשיטות הבאות:

• סולם הפחתת התערבות – ניטור שיטתי של רמת ההתערבות הנדרשת לאורך זמן.
• יחס התערבות-הצלחה – מדידת היחס בין מספר ההתערבויות למספר ההצלחות ביישום המיומנות.
• מדד משך ההתערבות – מדידת הזמן שעובר מרגע ההזדקקות למיומנות ועד להתערבות המבוגר.ככל שהזמן ארוך יותר, כך העצמאות גדולה יותר.
• גרף פחיתה בהתערבות – תיעוד חזותי של מספר ההתערבויות לאורך תקופה, שאמור להראות מגמת ירידה.

מחקרים מעידים על חשיבות העצמאות, כאשר "עצמאות בפעילויות של חיי יומיום" נמדדה במחקרים על ילדים אוטיסטים כדי לבחון את הקשר שלה עם רמת הכישורים החברתיים והתפקוד החברתי של הילדים.

הממצאים מראים בצורה ברורה כי עצמאות גבוהה יותר מתואמת עם תפקוד חברתי טוב יותר.

שילוב המדדים לתמונה מקיפה

למרות שהצגנו את שלושת המדדים בנפרד, חשוב להבין שהם פועלים במשולב ומשלימים זה את זה.

הילד יכול להפגין רמות שונות של התקדמות בכל אחד מהמדדים:

• ילד עם הפנמה גבוהה אך הכללה נמוכה – מזהה באופן עצמאי את הצורך במיומנות בהקשר הספציפי שבו נלמדה, אך מתקשה ליישמה בהקשרים אחרים.
• ילד עם הכללה גבוהה אך עצמאות נמוכה – מסוגל ליישם את המיומנות במגוון הקשרים, אך עדיין זקוק לתמיכה חיצונית.
• ילד עם עצמאות גבוהה אך הפנמה נמוכה – פועל ללא תמיכה חיצונית, אך פעולותיו מכניות ולא מבוססות על הבנה עמוקה של הסיטואציה.

המטרה הסופית היא להגיע לרמות גבוהות בכל שלושת המדדים, ובמילים אחרות: המטרה בסיפור חברתי היא לפתח הבנה חברתית – לעומת ציות נעדר הבנה.

אין די בכך שהילד יציית להוראות, אלא יש לשאוף להבנה עמוקה ולהפעלה עצמאית של המיומנויות הנלמדות במגוון הקשרים חברתיים.

ביישום נכון ומדידה שיטתית של שלושת המדדים, ההורים והמטפלים יכולים לקבל תמונה מקיפה של יעילות הסיפורים החברתיים ולזהות תחומים שדורשים התערבות נוספת.

בדרך זו, הסיפורים החברתיים הופכים לכלי יעיל ביותר בפיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות אצל ילדים אוטיסטים.

בניית סיפור חברתי – צעד אחר צעד

דוגמה מובילה: סיפור עבור איתי (בן 4.5) המתקשה לשתף פעולה בהתלבטות לגבי נושא החשיפה במשחקי קבוצה בגן "ציפורי" בנתניה.

שלב 1: איתור צרכים ממוקד

מה עושים:

• תצפית יומית: רושמים 5 אירועים בשבוע שבהם איתי נמנע מלהצטרף למשחק קבוצתי. למשל: "ביום שני, כשהציעו לו לבנות מגדל עם חברים – הסתגר בפינה עם ספר. ביום שלישי, בזמן משחק 'תופסת' – התעקש לשחק לבד בארגז החול".
• ניתוח דפוסים: מזהים את הטריגרים (רעש מוגבר, חשש מטעות), ההתנהגות (הימנעות) והתוצאה (חיזוק שלילי מצד חברים).
• שיחת תיאום עם הגננת: המלצה על שימוש בבובות אצבע כמתווכות חברתיות.

שלב 2: בניית שלד הסיפור

כותרת: "המשחק המשמח של איתי עם החברים"

פרולוג: "בגן 'ציפורי' יש המון משחקים כיפיים! לפעמים אנחנו בונים מגדלים מקוביות, ולפעמים משחקים תופסת בחצר."

קונפליקט מרכזי: "כשהקולות חזקים, הלב שלי דופק מהר. לפעמים אני חושש לטעות בבנייה".

קטליזטור: בובת אצבע בצורת דבורה בשם "בוזי" (מסמלת עזרה הדדית).

התרה: "אם אבחר לשחק עם בוזי – נבנה יחד מגדל ענק! הגננת תגיד 'איזה צוות מעולה!'".

שלב 3: הנדסת שפה מותאמת

חוק 1:5 בפועל:

• תיאור עובדתי: "בחצר יש ארגז חול ומגלשה כחולה"
• פרספקטיבה: "הילדים אוהבים כשמצטרפים אליהם"
• הנחיה עדינה: "אפשר להצטרף למשחק עם בוזי הדבורה"
• אישור חיובי: "כשאני משתתף – מקבלים מדבקת גיבור!"
• המרה לשפה קונקרטית: במקום "תהיה אמיץ" נומר לילד "אני לוחץ שלוש פעמים על כנף הבובה לפני הצטרפות".

שלב 4: עיצוב רב-חושי

חשוב מאד להתאים את הסיפור החברתי לפרופיל הסנסורי של הילד.

• לרגישים לרעש: הדבקת פדים מוחשיים על דפי הסיפור לצורך מגע מרגיע.
• לילדים היפו-תחושתיים: שימוש בצבעי פלואורסנט להדגשת מילות מפתח.

שלב 5: שילוב בשגרה

טקס יומי: קוראים את הסיפור אחרי ארוחת הבוקר עם בובת "בוזי".

משחקים "הצטרפות הדרגתית": מתחילים ב-2 דקות משחק קבוצתי, מוסיפים דקה כל יום.

תזכורות יצירתיות: מדבקת דבורה על קופסת האוכל.

שיר עצמאות בעברית: "בוזי ואני – צוות מנצח!".

שלב 6: מעקב והתאמה

יש להקפיד ולכתוב יומן התקדמות, לדוגמא:

• יום 1: הצטרף למשחק ל-3 דקות עם הבובה וקיבל חיבוק מהגננת.
• יום 7: יזם משחק "תופסת דבורים" עם שני חברים.
• יום 14: הסיר את הבובה מרצון והצטרף באופן עצמאי.

קראו עוד: 5 אתגרים של ילדים אוטיסטים ו-10 סיפורים חברתיים תומכים

יש להקפיד על עדכון הסיפור בהתאם להתקדמות של הילד: "איתי הגיבור מלמד את בוזי איך משחקים כדורגל עם החברים! כשהכדור בורח – כולם צוחקים ביחד".

סיפור המשך לאחר חודש: "איתי ובוזי אירגנו תחרות בניית מגדלים לכל הגן! הם זכו בתעודת 'צוות המצוינות' של החודש".

הסיפור החברתי הוא כמו מפת ניווט לעולם החברתי – בעזרתו, הילד לומד לפענח את קוד ההתנהגות.

אפשר לדמות את הסיפור החברתי למילון שמתרגם את שפת הגן לשפה של הילד, ובאותה הזדמנות מלמד את הסובבים את השפה המיוחדת של הילד.

קריאה נוספת: הילד לא מבין רמזים חברתיים?