ויסות עצמי

כמה מילים על ויסות עצמי ושליטה עצמית של ילדים אוטיסטים והיכולת שלנו, ההורים, לעזור ולתמוך ולאפשר לילדים לתרגל ויסות ושליטה עצמית.

היכולת של בני האדם לוויסות עצמי או לשליטה על רגשותינו והתנהגותנו היא מיומנות קריטית המתפתחת ככל שאנו מתבגרים.

מטרת הוויסות העצמי היא להשיג שליטה על רגשותינו והתנהגותנו, בכדי לפעול לטובת האינטרסים ארוכי הטווח שלנו. זה עוזר לנו להתמודד בשגרת חיי היומיום, עם נסיבות רגילות וגם מול אלה הבלתי צפויות.

גם עבור החסינים ביותר מבינינו, התמודדות עם דרישות יומיומיות ועם אירועים בלתי צפויים ולחצים יומיומיים יכולה להיות אתגר. עבור ילדים אוטיסטים זאת עשויה להיות משימה בלתי אפשרית.

המבנה הנוירולוגי יחד עם אתגרים חושיים, קשיי תקשורת והסתגלות לשינויים, מציבים שכבות נוספות של קושי בהבנת תגובות רגשיות וויסות התנהגויות עבור ילדי הרצף.

• האם הילד שלך מוסח בקלות, מה שגורם לו קשיים בהקשבה והשלמת משימות?
• האם הוא חווה התפרצויות קיצוניות בזמן המתנה בתור כשמסביבו הרבה אנשים?
• האם הילד סובל מחרדה עמוקה במצבים חדשים, כך שאתם בוחרים להישאר בביטחון ובמוכרות של ביתכם, מוותרים על נסיעות ונמנעים מהשתתפות באירועים חברתיים?

אלה רק כמה דוגמאות למגבלות הנובעות מקשיי הוויסות העצמי של ילדי הרצף.

הבשורה הטובה היא שהיכולת לווסת את ההתנהגות מורכבת ממערכת מיומנויות שניתן ללמד ולשפר לאורך זמן עבור כל הילדים, כולל אלה המאובחנים עם אוטיזם, ADHD, PDA ואתגרים נוירולוגיים אחרים.

ויסות עצמי הוא היכולת לנהל התנהגויות ורגשות כך שהילד יכול להסתגל בהצלחה ולעמוד בדרישות של כל מצב שגרתי.

חוקרת מדעי ההתנהגות הנודעת, טמפל גרנדין מגדירה זאת כ"המיומנות של ניהול רגשות כך שהם לא יגיעו לרמות מציפות ויפריעו ללמידה והתפתחות. רבים מהילדים שעל הספקטרום האוטיסטי זקוקים לתמיכה כשהם מתקשים לנהל את רגשותיהם ולהפחית את החרדה שלהם".

כל סוג של התערבות טיפולית בדרך כלל מכוונת לוויסות עצמי או ליכולת לעזור למטופלים להגיע לרמות של איזון שבהן הם יכולים לווסת ביעילות את הרגשות וההתנהגויות שלהם, ולהצליח לשלוט בעצמם טוב יותר.

המטרה העיקרית בטיפול היא לעזור לילד להפחית עוררות יתר במערכת העצבים, הגורמת לתגובת הילחם או ברח [fight or flight] בלתי הולמת.

תפקודים ניהוליים או פונקציות ניהוליות הם תהליכי השליטה הקוגנטיביים, האחראים על התהליכים הנדרשים לכל התנהגות מכוונת מטרה ובכלל זאת גם ויסות עצמי ויכולת שליטה עצמית.

האזור האחראי על תפקודית ניהוליים במוח, מתפתח במהלך התפתחות של הילד. בין התפקודים הניהוליים הנפוצים להתנהגות מכוונת מטרה ניתן לציין: זיכרון עבודה, יוזמה, התחלת משימה, קשב מתמשך, עיכוב, גמישות מחשבתית, תכנון, ארגון ופתרון בעיות.

חשוב לשים לב כי אלה הן מיומנויות שניתן ללמד, במידה זו או אחרת, כל ילד, כולל ילדים עם אוטיזם.

התהליכים המעורבים בוויסות עצמי נחלקים לשלושה תחומים כלליים:

• ויסות חושי
• ויסות רגשי
• ויסות קוגניטיבי

ויסות חושי מאפשר לילדים לשמור על רמת עוררות מתאימה כדי להגיב ביעילות לגירויים חושיים הקיימים בסביבות שונות.

ויסות רגשי מאפשר להם להגיב לכללים חברתיים על ידי יוזמה, עיכוב או ויסות התנהגותם כדי להתאים לטווח רגשות מתאים בכל מצב.

ויסות קוגניטיבי כולל שימוש בתהליכים מנטליים הנדרשים ללמידה והשלמת משימות, כדי לפתור בעיות עם קשב והתמדה המתמשכים לאורך זמן.

רבים מילדי הרצף ניצבים בפני אתגר משמעותי כשהם מנסים להבין מה הם מרגישים, בכדי לנהל את תגובותיהם הרגשיות וההתנהגותיות. בשל החיווט הנוירולוגי הייחודי שלהם, הם נוטים לחוות עומס חושי, מה שיכול להעמיד אותם במצב מתמיד ומאתגר של הילחם או ברח.

לימוד מיומנויות ספציפיות, כולל היכולת לזהות טריגרים, כיצד להיות יותר מודעים לעצמם ולזהות את שלבי ההתחלה של עומס חושי או רגשי, לתקשר את רגשותיהם, ולבחור אסטרטגיות התמודדות יעילות, מהווים את היסודות לפיתוח ויסות עצמי יעיל.

למרות שזו תמיד משימה ארוכה ומייגעת, למידת מיומנויות אלה קריטית להצלחה הכוללת, האושר, השגשוג ואיכות החיים של הילד.

קשיי ויסות עצמי מתבטאים במגוון דרכים אצל ילדי הרצף. הם עשויים לכלול התקפי זעם, קשב וריכוז לקויים, בעיות במעברים והסתגלות לשינויים, אימפולסיביות, קשיים חברתיים, רגישות לרעש, מגע או תנועה, וקשיים בהבנה ולמידה של משימות חדשות.

ויסות עצמי הוא מערכת של מיומנויות שיכולות להשתפר לאורך זמן עם אסטרטגיות מתאימות המכוונות לעיבוד חושי, מיומנויות תקשורת ומודעות עצמית.

שיטות ללימוד שליטה עצמית

לפניך הסבר על 2 שיטות אפקטיביות, נפוצות ומוכרות ללמידת כלים לשליטה וויסות עצמי.

אלברט בנדורה

פסיכולוג קוגניטיבי מוביל, פיתח תיאוריה מקיפה על ויסות עצמי כחלק מהתיאוריה הקוגניטיבית-חברתית שלו.

לפי בנדורה, ויסות עצמי הוא תהליך מורכב המורכב משלושה שלבים עיקריים:

• התבוננות עצמית: הפרט מתבונן ומעריך את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו. זה מספק מידע חיוני להצבת מטרות ולהערכת ההתקדמות.
• שיפוט: האדם משווה את ביצועיו לסטנדרטים אישיים או חיצוניים, תוך התחשבות בנסיבות הסביבתיות.
• תגובה עצמית: בהתבסס על ההערכה, האדם מגיב רגשית לביצועיו. זה יכול לכלול תגמול עצמי או ענישה עצמית.

בנדורה הדגיש את חשיבות התהליכים הקוגניטיביים בוויסות עצמי. הוא טען שאנשים, כמו גם ילדים אוטיסטים, יכולים לשלוט בהתנהגותם באמצעות תגמול או ענישה פנימיים, ושאמונותיהם ביכולתם להשיג מטרות (מסוגלות עצמית) משפיעות על המוטיבציה והביצועים שלהם.

בנוסף, בנדורה פיתח את מודל המשולש של דטרמיניזם הדדי, המגדיר את האינטראקציה בין התנהגות, סביבה וגורמים אישיים (קוגניטיביים, רגשיים ופיזיים) בתהליך הוויסות העצמי.

חשוב לציין שבנדורה ראה בוויסות עצמי מיומנות שניתן ללמוד ולשפר לאורך זמן, וששימוש במיומנויות אלו מגביר את תחושת המסוגלות העצמית ומוביל למוטיבציה, מאמץ והתמדה מוגברים.

ליאה קויפרס

קויפרס הגיעה למסקנה שבעיות הוויסות הרגשי והחושי של הילדים נובעות מחסרים בסיסיים ביכולתם להתמודד עם רגשותיהם ולווסת את עצמם ביעילות.

היא הבינה שההתערבויות והטיפולים שהיו נהוגים לצורך הפחתת תסמיני האוטיזם, לא היו יעילים במקרים רבים, כיוון שהתמקדו רק בהתנהגויות הלא רצויות של הילדים ולא בחסרים הבסיסיים.

זה הוביל לגישה טיפולית לא יעילה, של ענישת הילדים על ההתנהגויות מבלי לאפשר להם לרכוש את המיומנויות הנחוצות להם מאד. קויפרס ציינה שהתנהגות לא מסתגלת נובעת לרוב מחוסר יכולת להתמודד ביעילות עם גורם לחץ, שאינו ניתן לניהול עם היכולת הנוכחית של הילד.

בשנת 2011 קויפרס פרסמה ספר המסביר את שיטת "אזורי רגולציה" או אזורי ויסות, שנועדה לשיפור הויסות העצמי של ילדים.

השיטה מבוססת על ההנחה לפיה ויסות עצמי דורש שילוב של מיומנויות נוירולוגיות רבות. מיומנויות הכרחיות אלה כוללות:

• עיבוד ויסות חושי
• ויסות רגשי
• תפקודים ניהוליים
• עיבוד שפה
• שפה פרגמטית
• לקיחת פרספקטיבה
• קוגניציה חברתית
• קוהרנטיות מרכזית

בהתחשב במורכבות הרבה של מערכת המיומנויות הנדרשות לצורך ויסות עצמי, השיטה מציעה שימוש בגישה רב-תחומית לזיהוי וטיפול בחסרים הבסיסיים של הילד.

שיטת אזורי רגולציה

אם לנסות לתמצת ולהסביר אודות The Zones of Regulation, הרי שמדובר על שיטה טיפולית-חינוכית שמטרתה לשפר את יכולת הוויסות העצמי והצלחה חברתית של ילדים.

השיטה מתמקדת בפיתוח שליטה עצמית, בניית חוסן רגשי, ניהול עצמי, שליטה בדחפים, וויסות חושי.

היא מתאימה לכל ילד המתקשה בוויסות עצמי, בין אם הוא על הספקטרום האוטיסטי ובין אם לא.

השיטה מלמדת ילדים לזהות מתי הם מתקרבים למצב פחות מווסת, ומגבירה את המודעות שלהם לגורמים חיצוניים (כמו מצבים מעוררי לחץ) ופנימיים (כמו מצבים פיזיולוגיים, רמות עוררות ורגשות).

הטיפול מסייע לילדים להבין כיצד התנהגותם משפיעה על התוצאות ועל תפיסות של אחרים הסובבים אותם.

השיטה משתמשת בגישה קוגניטיבית-התנהגותית שיטתית, ומחלקת את מצבי הרגש והערנות לארבעה אזורים מוחשיים:

האזור האדום

מתאר מצבי ערנות גבוהים מאוד ורגשות עזים כמו כעס, זעם, עצב עמוק ואימה. אלו הרגשות הקשורים לתגובה של הילחם או ברח.

האזור הצהוב

מתאר רגשות מוגברים, אך פחות עזים מהאזור האדום. אלה יכולים להיות רגשות חיוביים או שליליים כמו חרדה, לחץ, עצבנות, התרגשות וחוסר מנוחה.

האזור הירוק

מתאר מצב שבו הילד מרגיש רגוע וערני. כולל רגשות כמו אושר, שביעות רצון, רוגע, מוכנות ללמידה, קשב ושיתוף פעולה.

האזור הכחול

מתאר מצבי ערנות נמוכים, בשל בעיות שינה ועייפות ולעיתים גם בשל עודף שינה. האזור הכחול כולל רגשות כמו עצב, שעמום, דיכאון ותשישות.

האזורים הללו מדומים לתמרורי תנועה. הירוק מסמל בטיחות ומוכנות להמשיך, הצהוב מסמן זהירות, האדום מייצג מצב חירום הדורש תגובה מיידית, והכחול דומה לאזור מנוחה בנסיעה ארוכה.

שיטה זו מסייעת לילדים להבין טוב יותר את מצבם הרגשי, לזהות גורמים המשפיעים עליהם, ולפתח אסטרטגיות יעילות להתמודדות עם מצבים שונים, מה שמוביל לשיפור ביכולת הוויסות העצמי, השליטה העצמית והתפקוד החברתי שלהם.

לימוד ילד אוטיסט לזהות ולתייג מצבים פנימיים* ורגשות בעצמו ובאחרים, וכן לתקשר אותם, דורש שיטות מדוייקות וברורות.

על הילדים לחוות וללמוד כיצד מצבים ורגשות שונים נראים ומרגישים.

ישנם מספר כלים שונים המשמשים ללימוד מודעות עצמית וזיהוי מצבים פנימיים ורגשות:

• תיוג בקטעי וידאו או תמונות של מצבים המייצגים רגשות שונים.
• משחקי תפקידים שבהם הילדים מתרגלים ביטוי והכרה של רגשות שונים.
• סיפורים חברתיים המתארים מצבים רגשיים שונים ודרכי התמודדות איתם.
• לתת דוגמא אישית כאשר מבוגר מדגים זיהוי וביטוי של רגשות במצבים יומיומיים.

כלים אלה מסייעים לילדים לפתח את היכולת לזהות, להבין ולתקשר רגשות ומצבים פנימיים, הן אצל עצמם והן אצל אחרים.

* מצבים פנימיים

במילים אחרות – מצבים הרגשיים, הפיזיולוגיים והמנטליים הפנימיים של בני אדם. מצבים פנימיים כוללים:

• רגשות: כמו שמחה, עצב, כעס, פחד וכדומה.
• תחושות גופניות: כמו רעב, צמא, עייפות או כאב
• מצבי מודעות: כמו ערנות, ריכוז או בלבול
• מחשבות ותהליכים קוגניטיביים פנימיים.

הבנת המצבים הפנימיים היא חלק חשוב בפיתוח מודעות עצמית וויסות עצמי אצל ילדים.

לזהות. להבין. לחוות ולתרגל

היכולת לזהות ולהבין מצבים פנימיים מסייעת לילד לנהל את רגשותיו והתנהגותו בצורה יעילה יותר, ולהגיב בצורה מתאימה למצבים שונים.

עבור הילדים, במיוחד אלה עם אתגרים בתחום הוויסות העצמי, למידה לזהות ולתקשר מצבים פנימיים היא מיומנות חשובה מאד, שיכולה לסייע מאד בהתמודדות עם מצבים מאתגרים ובשיפור התקשורת החברתית.

חשוב שהורים ומטפלים ידגימו וימחישו לילדים התנהגויות מתאימות לאורך התהליך, ויוליכו אותם, יד ביד, דרך הרגשות שהם חווים, כולל תיוג ברור של הרגש, עזרה בזיהוי הטריגרים שלו, והתנסות בשימוש במיומנויות התמודדות יעילות. ממש, יד ביד עם הילד.

לדוגמה, ההורה יכול לומר לילד: "אני מרגיש מוטרד כשאני עומד בתור ארוך. אני יכול לקחת עשר נשימות עמוקות וזה יעזור לי מאד להירגע", או "אתה נראה עייף אחרי אחרי שסידרת את הצעצועים. האם אתה צריך לקחת הפסקה?".

עזרה לילדים לזהות טריגרים לרגשות השונים שלהם יכולה להכין אותם טוב יותר לגורמי לחץ שגרתיים בלתי נמנעים וללמד אותם מתי לנקוט זהירות וכיצד להתנהל רגע לפני.

להורים ולמטפלים תפקיד חשוב, במתן עזרה לילדים לחקור, להתנסות ולזהות אסטרטגיות וכלים מועילים להתמודדות כדי לסייע בוויסות הרגשות, השליטה העצמית וההתנהגויות שלהם.

חשוב לזכור כי הילדים שונים אחד מהשני, ולכן חשוב להתאים את הכלים לכל ילד באופן אישי, בהתאם לאתגרים הייחודיים לו, ובין שאר הכלים שאותם צריך להתאים עבור הילד:

• אסטרטגיות נשימה
• האזנה למוזיקה
• פעילות גופנית
• לקיחת הפסקה במקום מרגיע
• שימוש במגוון של צעצועים חושיים
• זיהוי גודל הבעיה (הערכת חומרת המצב)
• יציאה להליכה
• הפסקת מים לשתיה
• פעילויות חושיות שונות

בכדי לתמוך בלמידת הוויסות העצמי של הילד, קיימת חשיבות רבה גם לשימוש בעזרים חזותיים.  עזרים אלה יכולים לכלול:

• רשימה של טריגרים
• תרשים רגשות
• תפריט של כלי התמודדות יעילים

השימוש בעזרים חזותיים מספק תמיכה הכרחית ללמידת מיומנויות הוויסות העצמי. הם עוזרים לילד לזהות את מצבו הרגשי, להבין מה גורם לו להרגיש כך, להפנים ולבחור כלי התמודדות מתאים.

וכמו תמיד, כשמדובר על ילדי הרצף, חשוב לזכור כי מה שעובד עבור ילד אחד לא בהכרח יעבוד עבור אחר.

כלים יעילים לשיפור ויסות עצמי

לפניך מספר הצעות נוספות, באמצעותן ניתן להקנות לילד כלים להשגת תחושת שליטה ופיתוח ויסות עצמי.

• תנו לילדים דוגמא אישית בכל הזדמנות: תייגו את רגשותיכם והסבירו לילדים במילים ברורות כיצד אתם מתכוונים להתמודד עם הרגשות שלכם.
• תקשרו את הציפיות שלכם בבהירות, בשפה פשוטה ובאופן רגוע.
• הפגינו אמפתיה על ידי הכרה ברגשות של הילד ותנו לו לדעת שכולם מרגישים כעס, עצב או אכזבה לפעמים.
• תרגלו פעילויות מרגיעה על ידי התנסות ולמידה מה עובד הכי טוב עבור הילד, כולל: פעילויות גירוי פרופריוספטיבי, פעילויות וסטיבולריות, לחץ עמוק, עבודת שרירים עמוקה, פעילויות אוראליות ומגע.
• הכינו מקום הרגעה מיוחד שמציע נוחות ועשוי לכלול כריות, שמיכות, חיות פרווה, כיסא נדנדה, כדור יוגה או פריטים חושיים. למדו את הילד להשתמש במקום זה בכל פעם שהוא מרגיש לחוץ, מוטרד, מוצף או פשוט צריך לקחת הפסקה.
• עזרו לילד לבטא את רגשותיו באמצעות מילים או חומרים חזותיים.
• ספקו לוח זמנים חזותי לשגרת היום יום של הילד.
• הכינו את הילד למעברים על ידי מתן תזכורות מילוליות וחזותיות ושימוש בטיימרים חזותיים: "נשארו לך חמש דקות לשחק לראות טלויזיה".
• השתמשו בלוחות זמנים ברורים בשיטת "קודם / אחר כך" ולדוגמא: קודם סדר את הצעצועים שלך, אחר כך תוכל לראות טלויזיה".
• הכינו את הילד לשינויים בלתי צפויים בשגרה לה הוא מורגל ככל שזה ניתן ומראש.

המטרה הסופית של ויסות עצמי היא לעזור לילד להרגיש שהוא יותר בשליטה.

ויסות עצמי עשוי להיראות שונה עבור כל ילד, אך כל ילד עם או בלי האתגרים הנוירולוגיים הקשורים לאוטיזם יכול להפיק תועלת עצומה מלמידת המיומנויות הנדרשות לוויסות עצמי רגשי והתנהגותי.

היכולת לווסת את הרגשות וההתנהגות של האדם, יכולת השליטה העצמית, היא מפתח לבניית ושמירת מערכות יחסים בין-אישיות בריאות, למידה, השגת עצמאות אישית גדולה יותר, ביטחון עצמי, הגדרה עצמית, הגשמה עצמית ומצב כללי של אושר רב יותר בחיים.

ללמד את הילד ויסות עצמי זאת משימה בסיסית וחשובה מאד, במיוחד לאור האתגרים של האוטיזם, וכהכנה לעתיד בניסיון להבטיח איכות חיים טובה יותר ומגוון רחב של אפשרויות להגשמה עצמית.

קריאה נוספת: הפרעת ויסות חושי אצל ילדים אוטיסטים