אוטיזם ואפילפסיה

שורה תחתונה: 1 מכל 3 אנשים אוטיסטים סובל גם מאפילפסיה כתחלואה הנלוות לאוטיזם, לרוב על רקע גנטי מוכר.

הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) היא קבוצה של הפרעות נוירו-התפתחותיות המאופיינות בקשיים בתקשורת חברתית והתנהגויות חזרתיות.

אפילפסיה היא מצב נוירולוגי המאופיין בפרכוסים חוזרים ונשנים. מחקרים מצביעים על כך שיש קשר נרחב בין ASD לאפילפסיה, כאשר השכיחות של אפילפסיה גבוהה משמעותית אצל אנשים עם ASD בהשוואה לשכיחותה באוכלוסייה הכללית.

מחקר מרתק שנערך עוד לפני שנים באוניברסיטת קולרדו בארצות הברית [2010], חקר את הקשר הגנטי בין אוטיזם לאפילפסיה, בניסיון לזהות גורמים גנטיים משותפים שעלולים להסביר את השכיחות הגבוהה של אפילפסיה אצל ילדים ומבוגרים אוטיסטים.

המחקר החשוב התבסס על ניתוח גנטי רחב היקף של אוכלוסייה הכוללת עשרות אלפי אנשים עם ASD ואפילפסיה. במסגרת המחקר נעשה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות של ריצוף גנטי כדי לזהות מוטציות ותסמונות גנטיות שיכולות להיות מעורבות בהתפתחות שתי ההפרעות.

אוטיזם ואפילפסיה: השורש גנטי

המחקר הוכיח שכיחות גבוהה של אפילפסיה אצל אנשים עם ASD. המחקר מצא כי כ-20%-30% מהאנשים עם ASD סובלים גם מאפילפסיה, בעוד שבקרב האוכלוסיה הכללית האפילפסיה מופיעה אצל 1%-2% מכלל האנשים בלבד.

השכיחות של אפילפסיה גבוהה יותר אצל אנשים עם מוגבלות שכלית משולבת עם ASD.

במסגרת המחקר המרתק זוהו כמה וכמה גנים הקשורים לשתי ההפרעות, ביניהם גנים כמו SCN2A, SYNGAP1, ו-CHD2. פגיעות בגנים אלו משפיעות על התפקוד הנוירולוגי של האדם והוכח כי הן עלולות לגרום לשתי ההפרעות, אפילפסיה ואוטיזם.

עוד נמצא כי תסמונות גנטיות מוכרות כמו תסמונת רט, תסמונת טוברוס סקלרוזיס ותסמונת אנגלמן נמצאו כקשורות באופן ישיר ומובהק גם ל-ASD וגם לאפילפסיה. תסמונות אלו נגרמות ממוטציות בגנים ספציפיים המשפיעים על ההתפתחות הנוירולוגית.

המחקר הוכיח כי חלק מהפגיעות הגנטיות משפיעות על התפקוד הסינפטי במוח, מה שעלול, בסבירות גבוהה, לגרום להפרעות בתקשורת בין התאים במוח ולהוביל להתפתחות של אוטיזם ואפילפסיה. תפקוד סינפטי לקוי עלול לגרום לבעיות בוויסות הפעילות החשמלית במוח, מה שמוביל להופעת פרכוסים.

במסגרת המחקר הוצגו מספר מסלולים גנטיים המעורבים בהפרעות נוירולוגיות, כמו מסלול ה-MTOR, המסלול של קינאזות MAPK [קינאזות חלבון מופעלות-מיטוגן] ומסלול של גורמי גדילה נוירוטרופיים במערכת העצבים – כולם משפיעים על התפתחות המוח והתפקוד הנוירולוגי וקשורים באופן ישיר בהתפתחות ASD ואפליפסיה.

חוקרים את הקשר הגורדי

מאז שנת 2010 ועד היום פורסמו עשרות מחקרים רחבי היקף שבדקו וזיהו פגיעות גנטיות נוספות הגורמות בסבירות גבוהה לאפילפסיה משולבת עם אוטיזם, כמו גם מחקרים גנטיים ששולבו עם מחקרים פונקציונליים להבנת המנגנונים הביולוגיים המעורבים.

המחקרים הניחו בסיס להבנה טובה ומעמיקה יותר של הקשר הגנטי בין אוטיזם לאפילפסיה ונכון לשנת 2024, המחקר הגנטי זיהה עשרות פגיעות ותסמונות גנטיות המוכרות כגורמות הן לאוטיזם והן לאפילפסיה.

להלן רשימה של פגיעות גנטיות:

SCN2A: מוטציות בגנום זה קשורות לשתי ההפרעות. הגן SCN2A מקודד לתעלת נתרן הנדרשת לפעילות חשמלית תקינה בתאי העצב.
SYNGAP1: מוטציות בגן זה יכולות לגרום לתפקוד סינפטי לקוי ולהוביל לאוטיזם ואפילפסיה. הגן SYNGAP1 מקודד לחלבון המעורב בוויסות סינפסות.
CHD2: מוטציות בגן זה מקושרות לאפילפסיה ולאוטיזם. CHD2 מקודד לחלבון המעורב בארגון הכרומטין ובוויסות הביטוי הגנטי.
PTEN: מוטציות בגן זה קשורות להפרעות נוירו-התפתחותיות רבות, כולל אוטיזם ואפילפסיה. PTEN הוא גן מדכא גידולים המעורב בבקרת גדילה תאית.
TSC1 ו-TSC2: מוטציות בגנים אלה גורמות לתסמונת טוברוס סקלרוזיס, שהיא גורם סיכון משמעותי הן לאוטיזם והן לאפילפסיה.

להלן רשימה של תסמונות גנטיות:

תסמונת רט (Rett Syndrome): נגרמת ממוטציות בגן MECP2. תסמונת זו מופיעה כמעט רק אצל בנות ומאופיינת בין השאר בפיגור שכלי, אוטיזם ואפילפסיה.
תסמונת אנגלמן (Angelman Syndrome): נגרמת ממחיקות או מוטציות בגן UBE3A. תסמונת זו כוללת פיגור שכלי, היעדר דיבור, תנועות בלתי רצוניות,ASD ואפילפסיה.
תסמונת טוברוס סקלרוזיס (Tuberous Sclerosis Complex): נגרמת ממוטציות ב-TSC1 או TSC2. מאופיינת בגידולים לא ממאירים במוח ובאיברים אחרים בגוף, פיגור שכלי, אוטיזם ואפילפסיה.
תסמונת X שביר (Fragile X Syndrome): נגרמת מהתרחבות חזרה גנטית בגן FMR1. זו הסיבה הגנטית השכיחה ביותר לפיגור שכלי ואחת הסיבות הנפוצות לאוטיזם. אנשים עם תסמונת זו סובלים גם מאפילפסיה.
תסמונת פרדר ווילי (Prader-Willi Syndrome): נגרמת ממחיקות או מוטציות בכרומוזום 15. התסמונת מאופיינת בפיגור שכלי, בעיות אכילה מורכבות, אוטיזם ואפילפסיה.
תסמונת סמית-מגניס (Smith-Magenis Syndrome): נגרמת ממחיקות בכרומוזום 17. כוללת פיגור שכלי, בעיות התנהגות, אוטיזם ואפילפסיה.

חשוב לקחת בחשבון

נכון להיום מוכרים 434 גנים שפגיעה בהם עלולה, בסבירות גבוהה ביותר, להוביל להתפתחות אוטיזם ואפילפסיה כתחלואה נלווית. כל 434 הפגיעות כאמור, אובחנו באמצעות בדיקת אקסום ובדיקת צ'יפ גנטי.

בדיקות גנטיות זמינות ונפוצות כמו בדיקת הצ'יפ הגנטי CMA ובדיקת אקסום EXOME מסוגלות לאבחן מאות פגיעות גנטיות שגורמות לאוטיזם, אפליפסיה ותופעות מורכבות אחרות. את הבדיקות ניתן וראוי לעבור במהלך ההריון, שאז ניתן לאבחן את הפגיעות והמוטציות הגנטיות כבר בשלב העוברי.

קיימת חשיבות רבה בהעלאת המודעות לקשר הסבוך שבין אוטיזם, אפילפסיה וגנטיקה. נכון להיום, לפחות שליש ואלי אף יותר מסך מקרי האוטיזם נובעים מרקע גנטי מוכר, בעוד ששילוב בין אוטיזם ואפילפסיה נובע ברוב המכריע של המקרים מסיבות גנטיות, שאת חלקן אף הזכרנו.

רופאי הנשים בישראל ובכל מקום אחר בעולם, חייבים להציע להורים לעתיד הסבר מפורט במסגרת מעקב ההריון, כל הריון – תמיד.

ההורים חייבים לדעת כי באמצעות 2 בדיקות גנטיות ניתן לאבחן רקע גנטי הגורם ל-35% מסך מקרי האוטיזם. ההורים חייבים לדעת זאת, על מנת שיוכלו לקבל החלטה האם לעבור בדיקות גנטיות או לוותר עליהן, ובלבד שלא יאלצו לגלות רק בדיעבד, לאחר האבחון של הילד.ה אם אפליפסיה ואוטיזם, שהכל נובע מפגיעה גנטית מוכרת.

קריאה נוספת: הרופא לא הסביר לכם על הבדיקות הגנטיות בהריון?