מוטציה בגן MECP2, שנמצא על כרומוזום המין X – כרומוזום המין הנשי, הנה מוטציה שעלולה לגרום לבעיות משמעותיות וחמורות. הגן MECP2 הוא משנה כרומטין, והנו אחד משני הגנים שפגיעות בהם מהוות את הסיבה הנפוצה ביותר להתפתחות אוטיזם ASD. ראשי התיבות של שמו הנן קיצור של Methyl-CpG-binding protein-2.
תפקידו של הגן הנו בוויסות גנים המעורבים בתפקוד הסינפסות, כמו גם גנים רבים אחרים. בנוסף, נמצא כי גן זה מופחת בקליפת המוח הקדם-מצחית של אנשים עם ASD.
גן MECP2 הינו גן שחשוב ביותר לתהליכי התא, ועל כן הוא גם נחקר באופן אינטנסיבי. בין השנים 1999–2011 התגלו כ-200 סוגים של מוטציות בגן זה, כאשר חלק מהן יכול לגרום להופעה מלאה של תסמינים שונים, חלק נוסף להופעה חלקית שלהם ולחלק אחר אין כל תסמינים.
בדרך כלל המוטציה הגנטית תופיע אצל העובר שנושא אותה כמוטציה חדשה, דה נובו קרי, מוטציה שהתפתחה אצלו בשלב ההפריה או בשלבי התפתחותו המוקדמים, וזאת להבדיל ממוטציה שאותה הוא קיבל בתורשה מהוריו.
לפיכך, לרוב אין כל אפשרות לזהות את המוטציה בבדיקות סקר גנטי שגרתיות שנערכות להורים לפני הכניסה להריון. עם זאת, ניתן לזהותה לאחר הכניסה להריון, בעובר עצמו, באמצעות בדיקות גנטיות מתקדמות כגון צ'יפ גנטי או אקסום שנעשות באמצעות דגימת סיסי שליה או ניקור מי שפיר.
זיהוי המוטציה בעובר בשלב ההריון ולפני לידתו יעניק להוריו את האפשרות לשקול ולהחליט האם הם מעוניינים בהפסקת ההריון נוכח הפגיעות הקשות שהמוטציה עלולה לגרום, ואשר יפורטו בהמשך הדברים להלן.
מהו גן MECP2
כידוע, בכל תא תקין בגופנו יש 46 כרומוזומים, שמחולקים ל-23 זוגות של כרומוזומים. כל זוג של כרומוזומים כולל עותק אחד שהעובר קיבל מאביו ועותק נוסף שהוא קיבל מאמו.
23 זוגות הכרומוזומים שלנו מחולקים ל-22 זוגות הומולוגים, שאינם תלויי מין וממוספרים מ-1 עד 22, וזוג אחד של כרומוזומי המין: XY לגבר, XX לאשה.
כל כרומוזום מורכב משתי זרועות נפרדות שמחוברות ביניהן בנקודת הצמדה שמכונה צנטרומר: זרוע קצרה ועליונה שמסומנת באות p, וזרוע ארוכה ותחתונה שמסומנת באות q.
הגנים עצמם מפוזרים על גבי שתי הזרועות של הכרומוזום ולכל אורכן.
גן MECP2 נמצא באזור Xq28, כלומר מדובר בגן שנמצא על גבי הזרוע הארוכה q של כרומוזום X.
מדובר בגן חיוני חשוב ביותר, שכל מוטציה שמתרחשת בו עלולה לגרום לפגיעה משמעותית. מאחר שמדובר בגן שקריטי לתקינותו של תהליך שיעתוק התא, שבו ה-DNA הופך ל-RNA שאחראי לייצור חלבוני התא.
עקרונית, כל תא בגופנו אחראי לייצורם של אלפי סוגים של חלבונים בגוף. עם זאת, לפעמים די בכך שיתרחש פגם בהליך הייצור של חלבון אחד בלבד כדי לגרום לבעיות ומחלות משמעותיות ולרוב גם חשוכות מרפא.
יתרה מכך, המוטציה בגן MECP2 מוגדרת כמוטציה דומיננטית, כך שמספיק שהיא תתקיים בעותק אחד בלבד של גן זה כדי שהיא תגרום לפגיעות משמעותיות, וזאת להבדיל ממוטציה רצסיבית, שצריכה להתקיים בשני העותקים של גן זה כדי שהיא תגרום לפגיעות משמעותיות.
כאשר מדובר בעובר נקבי, שנושא 2 כרומוזומים של X, יהיו לו שני עותקים של גן MECP2, אחד על כל כרומוזום X. אם רק אחד מהעותקים הללו יהיה פגום בשל מוטציה, העותק השני יוכל "לגבות" אותו באופן מסויים ולהביא לייצור חלבון תקין, אם כי בכמות פחותה.
כאשר מדובר בעובר זכרי, שנושא רק כרומוזום X אחד, בעוד כרומוזום המין השני שלו הינו מסוג Y, אזי יהיה לו רק עותק אחד בלבד של גן MECP2, ואם אותו גן בודד יהיה פגום בשל מוטציה, הדבר יביא לייצור חלבון לא תקין, שבדרך כלל לא יאפשר לעובר לשרוד – כלומר, העובר ימות.
זו איפוא הסיבה לפיה בעיקר עוברים נקביים שנושאים את המוטציה בגן MECP2 יכולים לשרוד ולהיוולד, אם כי גם העוברים הנקביים יסבלו לרוב מפגיעות משמעותיות בגלל המוטציה בגן החשוב.
מוטציה בגן מובילה למגוון פגיעות מורכבות
מוטציה בגן MECP2 עלולה לגרום לפגיעה בהתפתחות המח ולמגוון תסמונות גנטיות. הפגיעה בגן הנה אחת משתי הסיבות הגנטיות הנפוצות ביותר שגורמות לאוטיזם והסיבה העיקרית לתסמונת רט, המשוייכת גם היא לספקטרום האוטיסטי ומתבטאת בבעיות קוגניטיביות, התנהגותיות ופיזיות מגוונות, ובדרגות חומרה שונות.
למעשה, 1 לכל 10,000 בנות תלקה בתסמונת רט, כך שמדובר בתסמונת נפוצה ביותר מקרב התסמונות שכרוכות בבעיות קוגניטיביות והתנהגותיות. למעשה, בפחות מ-5% ממקרי התסמונת המאובחנים לא אובחנה פגיעה בגן Methyl-CpG-binding protein-2.
ברוב מוחלט של המקרים המוטציה בגן MECP2 איננה עוברת לבנות בתורשה, כך שהאם אינה לוקה בתסמונת הגנטית, כי אם במוטציה חדשה, דה נובו, שמתרחשת באופן ספונטני בעת יצירת תאי המין של ההורים בשל תקלות בחלוקת התאים, ובעיקר בקרב תאי הזרע של האב.
כלומר, בעוד שהמוטציה פוגעת אך ורק בבנות, ברוב המקרים המקור שלה נמצא בתאי הזרע של אביהן.
רק בחלק קטן מהמקרים מדובר במוטציות שנוצרו בתאי הביצית של האם, או במוטציות שהבת ירשה מאם שהיתה נשאית של תסמונת רט, אולם בעלת תסמינים מינוריים שלא אובחנו מעולם.
התסמינים של תסמונת רט יכולים להופיע בדרגות חומרה שונות, לפי סוג המוטציה של כל ילדה, והם מתחילים להופיע בקרב הילדות שלוקות בה רק החל מגיל חצי שנה ועד שנה וחצי. עד אז התפתחותן תיראה תקינה לגמרי, אולם לאחר מכן הן יתחילו לסבול מנסיגה, שמתחילה באיבוד הדרגתי של כישורי התקשורת (קשר עין ושפה) ויכולת השימוש בידיים. בהמשך יצטרפו לתסמינים אלו תנועות ידיים אופייניות כגון מחיאת ידיים והכנסת הידיים לפה, הליכה לא יציבה, האטה בקצב צמיחת הראש כך שהוא נותר קטן יחסית ביחס לשאר איברי הגוף.
רוב הילדות סובלות גם מהתקפי אפילפסיה, עקמת, נשימה לא סדירה במצב ערות, שינה לא סדירה, עקמת, ירידה במסת השרירים, עצירות, ועוד.
עם זאת, לאחר שלב הנסיגה, כישורי התקשורת, השפה, קשר העין וכישורי הלמידה של הילדה דווקא עשויים להשתפר.
חוץ מתסמונת רט, ישנן מוטציות בגן MECP2 שיכולות לגרום לתסמונות אחרות, לרבות תסמונות שפוגעות לא רק בבנות אלא גם בבנים, וזאת בניגוד לתסמונת רט.
בין התסמונות הללו ניתן למצוא תסמונת שנובעת ממוטציה שמתבטאת בהכפלת גן MECP2 המוכרת בשם MeCP2 duplication syndrome. מוטציה זו גורמת לעודף ייצור של החלבון שאליו מקודד גן MECP2, דבר שגורם למוגבלות שכלית, עיכוב התפתחות חמור, אפיפלסיה ולעוד מספר הפרעות הנלוות לאוטיזם.
כאמור, גם בנים יכולים ללקות בתסמונת זו, ולא רק בנות, ואילו הבנות שילקו בה יסבלו מתסמינים קלים יותר שלה.
בנוסף קיימת תסמונת שגורמת לאנצפלופתיה חמורה של יילודים, אשר תוקפת את המח שלהם ופוגעת בתפקודו. תסמונת זו נובעת ממוטציה שגורמת לירידה בביטוי של גן MECP2 ועקב כך למחסור בייצור החלבון שאליו הוא מקודד, דבר שגורם לפגמים נוירולוגיים. התסמינים של תסמונת זו דומים לתסמינים של תסמונת רט, אולם בניגוד אליה היא פוגעת כמעט אך ורק בבנים.
תסמונת נוספת שיכולה להיגרם ממוטציה בגן MECP2 ואשר נפוצה יותר בקרב בנים מאשר בקרב בנות הנה תסמונת PPM-X, שגורמת לבעיות קוגניטיביות, הפרעות נפשיות מורכבות ובעיות תנועה שמאפיינות את מחלת הפרקינסון.
ניתן לקרוא עוד [באנגלית] על הפגיעות הגנטיות העיקריות הנובעות מפגיעה בגן בסיכום המחקר החשוב הזה.
אבחון גנטי בשלב העוברי אפשרי בהחלט
מאחר שבמרבית המקרים מוטציה גנטית של MECP2 לא עוברת בתורשת ונגרמת באופן אקראי DE NOVO לאחר הליך ההפריה, לא ניתן לאבחן את הפגיעה טרם הלידה באמצעות בדיקות סקר גנטי של ההורים.
לפיכך ולאור העובדה שכל מוטציה בגן MECP2 עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בבריאות העובר, חלה חובה על רופא הנשים המלווה את מעקב ההריון של כל אשה, ללא יוצא מן הכלל, להסביר וליידע לגבי החשיבות הרבה שבביצוע 3 בדיקות גנטיות עיקריות, תוך מתן הסבר ברור ומפורט על בדיקת הצ'יפ הגנטי ועל בדיקת אקסום ויכולות האבחון הגנטיות המדוייקות שלהן.
ההורים צריכים להכיר את יכולות האבחון הגנטי של 2 הבדיקות שזמינות עבורם. אנחנו משוכנעים שככל שיותר הורים יכירו את העובדות לגבי הבדיקות הגנטיות בהריון, כך תעלה המודעות ויותר הורים יפנו לביצוע הבדיקות הגנטיות בהריון.
בלתי מתקבל על הדעת מצב שבו ההורים מגיעים למועד שבו ניתן לעבור את הבדיקות הגנטיות, והם אינם יודעים עד כמה הן חשובות או שהן עומדות על הפרק בכלל, רק בגלל שהרופא שמלווה את מעקב ההריון לא הסביר להם.
אי מתן הסבר מפורט שולל מההורים לצמיתות את היכולת לקבל החלטה מושכלת, במידע מלא, בצומת דרכים קריטית בכל הנוגע לניהול ההריון.
בדיקות אקסום ובדיקת צ'יפ גנטי מסוגלות לאבחן אלפי מוטציות גנטיות בעלות משמעות, ובין השאר גם פגיעות בגן MECP2. אנחנו, כבני אדם והורים, חייבים לקבל מרופא הנשים שמלווה את ההריון את ההנחיות הרפואיות המקצועיות ביותר והטיפול המסור הנדרש לאורך מעקב ההריון.
רופא שלא מסביר להורים שהבדיקות הגנטיות מאבחנות רקע גנטי שגורם ליותר מ-35% מסך מקרי האוטיזם כבר בשלב העוברי, מתרשל בביצוע תפקידו. רופא שלא מסביר להורים שבדיקת צ'יפ גנטי מאבחנת פגיעה גנטית משמעותית ב-1 מכל כ-116 הריונות המוגדרים "בריאים" ו"תקינים" ואינם מוגדרים כהריון בסיכון, מתרשל בתפקידו ומועל באמון ההורים.
במקרים שבהם נולד תינוק שנושא מוטציה בגן MECP2 הגורמת לאוטיזם ולאחת התסמונות הקשורות עם הפגיעה בגן הספציפי, ואם הרופא שביצע את מעקב ההריון הפר את חובת היידוע של ההורים אודות הבדיקות הגנטיות שבאפשרותם לבצע, הדבר יהווה עילה להגשת תביעת פיצויים בעילת רשלנות רפואית.
קריאה נוספת: האם אפשר לאבחן אוטיזם בזמן ההריון?