הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD) הידועה כיום כהפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) מתייחסת לקבוצת מצבים המשפיעים על ההתפתחות הממוצעת של הילד.
הן עשויות להופיע כעיכוב בהתפתחות של מיומנויות חברתיות ותקשורתיות. סימנים ראשונים של PDD בדרך כלל ניכרים לעין סביב גיל 3 שנים, אך יכולים להופיע כבר בגיל צעיר יותר, ממש כמו סימנים מוקדמים של אוטיזם.
המונחים "הפרעות התפתחותיות נרחבות" ו"הפרעת הספקטרום האוטיסטי" היו בעבר בשימוש חלופי על ידי רופאים.
רופאים לעתים קרובות מאבחנים "הפרעה התפתחותית נרחבת – לא מוגדרת אחרת (PDD-NOS)" כאשר לילד יש רק חלק מהמאפיינים העיקריים של האוטיזם, בשעה שמאפיינים נוספים ואחרים אינם ניתנים לזיהוי.
PDD לעומת אוטיזם: האם יש הבדל?
קבלת אבחנה של אוטיזם עבור ילדכם היא חוויה מבלבלת, במיוחד כאשר הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) נחשבת על ידי חלק מהאנשים כמונח מטרייה למספר מצבים שונים.
הורים לילדים על הספקטרום מקבלים לעתים קרובות אבחנות מרובות, חלקן מצבים המתקיימים במקביל לאוטיזם, חלקן חלק מהאוטיזם עצמו, ולעתים קרובות מתקשים להבין איזו טרמינולוגיה מתאימה לצרכי ילדם.
הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD) היא אחד המצבים שנמצא קיים תחת הקטגוריה של הפרעות הספקטרום האוטיסטי.
בסקירה שלפניך ננסה להבהיר את הקשר בין PDD לאוטיזם, ובתקווה להציע להורים בהירות מסוימת.
מהי הפרעה התפתחותית נרחבת?
הפרעה התפתחותית נרחבת או בקיצור PDD היא מצב הכולל קבוצה של אתגרים, המתמקדים בעיקר בעיכובים או קשיים במיומנויות חברתיות ותקשורתיות.
התסמינים עשויים להופיע לפני גיל שלוש שנים ויכולים לכלול, אך לא מוגבלים ל: קושי בשימוש והבנת שפה, קושי ביצירת קשר עם אנשים, חפצים או אירועים, וקושי בהסתגלות לשינויים בשגרה או בסביבה מוכרת.
הפרעה התפתחותית נרחבת היא תת-סוג של הפרעת הספקטרום האוטיסטי, אך יש לציין ש-PDD מאובחנת באנשים העומדים בחלק, אך לא בכל הקריטריונים של ASD.
במילים פשוטות, אנשים עם PDD נוטים להציג תסמיני ASD קלים. מסיבה זו, PDD מכונה לעתים קרובות גם אוטיזם אטיפי.
על מנת לאבחן, על המאבחנ/ת לצפות בכישורי השפה של הילד הכוללים שפה מדוברת ובלתי מדוברת כגון הבעות פנים, יצירת קשר עין ומחוות גוף, לבחון את כישוריו הבינאישיים כגון יכולתו ליצור קשר משותף, ליצור חברויות, להבין ולפעול לפי נורמות חברתיות כמצופה על פי גילו ועוד, ולבדוק את התנהגותו לבד ובחברת אנשים ואת תנועות גופו.
ככל שהאבחון נעשה בגיל צעיר יותר, כך יש סיכוי רב יותר להתאים לילד התערבות טיפולית שיכולה לקדם את כישוריו בתחומי ההתפתחות השונים, ולהביאו לרמה גבוהה יותר של תפקוד בסביבה נורמטיבית.
חמש הפרעות שהתאחדו
במהדורה הרביעית של המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-4), הפרעות התפתחותיות נרחבות חולקו לחמישה תתי-סוגים, שכללו:
בעקבות עדכונים של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA) ל-DSM-5 החדש יותר, הפרעה אוטיסטית, הפרעת אספרגר והפרעה התפתחותית נרחבת מסווגות כעת תחת התווית האבחונית היחידה של הפרעות הספקטרום האוטיסטי (ASD).
שינוי זה משמעותו כעת שתסמינים המסווגים תחת המטריה הרחבה של הפרעות הספקטרום האוטיסטי נחשבים כרצף של ליקויים מקלים לחמורים.
מטרת השינוי היא לפשט את הליכי האבחון מכיוון שהקריטריונים ספציפיים יותר, ולסייע בתהליך זיהוי טיפולים המכוונים לצרכים ספציפיים.
האם PDD זהה לאוטיזם?
ובכן, לפי ה-DSM-5 המעודכן, התשובה הטכנית היא "כן". עם זאת, חלק מהאנשים חולקים על כך, כי למרות שיש חפיפה במאפיינים של אוטיזם והפרעה התפתחותית נרחבת, ישנם מאפיינים מובחנים המבדילים ביניהם.
לדוגמה, אנשים עם PDD בדרך כלל אינם עומדים בקריטריונים לאוטיזם "קלאסי" או "מסורתי" (Shaikh et al., 2020) אך מוגדרים כנמצאים על הספקטרום האוטיסטי.
כלומר, PDD-NOS ותסמונת אספרגר נכללים שניהם תחת אותה מטריה של הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
המושג של הפרעת הספקטרום האוטיסטי הוצע על ידי לורנה ווינג (Tateno, et al. 2011).
לדעתה, ASD כולל הפרעות הנעות מאוטיזם בתפקוד נמוך עם מוגבלות שכלית עמוקה ועד לאוטיזם בתפקוד גבוה ותסמונת אספרגר.
מאז השינוי ב-DSM-5 כפי שנדון, הסיווג של PDD נופל תחת הקטגוריה של הפרעות הספקטרום האוטיסטי.
לכן, PDD נתפס כעת כקיים במקום כלשהו ברצף התסמינים הקשורים ל-ASD.
כיצד מטפלים?
תסמינים של הפרעת הספקטרום האוטיסטי, כולל הפרעות התפתחותית נרחבת, מטופלים בצורה הטובה ביותר כאשר הם מזוהים מוקדם ככל האפשר.
התערבויות כמו ריפוי בעיסוק, טיפול בדיבור וטיפול התנהגותי הן חלק מהגישות הנפוצות שנבחרות על ידי הורים. חשוב לזכור שסוג ההתערבות או הטיפול שנבחר צריך להיות תלוי בצרכים הספציפיים של הילד.
מכיוון ש-PDD הן רצף של הפרעות שונות, על הטיפול להיות מותאם ליכולותיו, כישוריו וצרכיו של כל ילד מטופל באופן ספציפי. הטיפול בדרך כלל נעשה בשילוב של מספר אנשי מקצוע כגון מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ופסיכולוגים.
חשוב לדעת כי בישראל נהוגות שיטות טיפול שונות ומגוונות, הנותנות דגש על היבטים התפתחותיים שונים, והכי חשוב זה לדאוג ולהתאים לילד את הטיפול הכי טוב עבורו.
לדוגמא, שיטת ABA משתמשת בטכניקות בסיסיות של למידה אינטנסיבית על מנת להקנות לילדים דפוסי התנהגות ותקשורת רצויים, ולהפחית התנהגויות לא רצויות.
שיטת Son-Rise מתבססת על הצטרפות לפעולות המנותקות של הילד על מנת להקנות לו תחושת בטחון ושותפות שתאפשר לו לצאת מחוץ לבועה המנותקת שלו, שיטת טיפול באומנות לאוטיזם, המאפשרת להם להתבטא דרך ציור, מוזיקה וכדומה וכן טיפול באמצעות רכיבה טיפולית על סוסים.
כול שיטות הטיפול המקובלות חייבות להתייחס לשלב ההתפתחותי של הילד ויכולותיו הקיימות. בנוסף, על הטיפול להתייחס לסביבתו הקרובה של הילד, ולהעניק תמיכה וסיוע גם להורים שבדרך כלל צריכים להתמודד עם גידול ילד בריא לצד אח אוטיסט, וכן לסייע לבני משפחה אחרים להתמודד עם מציאות חדשה ולא פשוטה.
רוב תוכניות הטיפול באוטיזם מציעות גם תמיכה פסיכולוגית בהורים, על מנת לאפשר להם להתמודד ולהתגייס למען צרכיו של הילד.
אוטיזם הוא ספקטרום וכל הילדים עם ASD דורשים גישות שונות המתאימות לאתגרים הייחודיים שלהם.
לסיכום
בעוד הורים נאבקים למצוא תשובות למצב המאובחן של ילדיהם, הסיווג החדש של ה-DSM-5 מטרתו להציע להורים נחמה מסוימת על ידי פישוט סיווג האוטיזם לרצף.
חשוב שהורים יזכרו כי אבחנה של PDD או אוטיזם עשויה להציע הסבר להתנהגות ילדם, אך היא אינה מגדירה את הילד.
כל ילד אוטיסט הוא ייחודי ומיוחד. בעודכם מחפשים דרכים לסייע לילדכם בפעילויות היומיומיות, זכרו שילדכם אינו "מקולקל" הוא פשוט זקוק לתמיכה וכך יוכל להגיע למיצוי היכולות ולמימוש מלוא הפוטנציאל הגלום בו.
קריאה נוספת: ביטחון עצמי וחוסר ביטחון עצמי אצל ילדי הרצף