מדוע כל כך קשה לילד שלנו, בן 7 מאובחן עם אוטיזם, ליצור קשר עין? מה אנחנו יכולים לעשות ומה לא כדאי לעשות, כדי לעודד את הילד ליצור קשר עין?
השאלה הזאת חוזרת על עצמה חדשות לבקרים, בקרב הורים לילדים שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי.
ישנם ילדים אוטיסטים שממש נמנעים ממבט ישיר בעיניים ומפגינים בלבול וחרדה כאשר הוא מתרחש.
ישנם ילדים שנראה כאילו הם יוצרים קשר עין בשלבים מוקדמים, אך עד מהרה מתברר שהם למעשה התבוננו במשהו שמסקרן אותם (כמו ההשתקפות שלהם במשקפיים של מישהו).
כשמבקשים מהילד "תסתכל עליי", יש כאלה שיוצרים קשר עין שמתקבל יותר כמבט בוהה מאשר כתקשורת הדדית.
חלק מהילדים לומדים בהדרגה להסתכל בעיניים ולפענח רמזים חברתיים ומשמעויות פשוטות שהם מבינים דרך החוויות שצברו, כאשר הם מבחינים כיצד עיניו של אדם מסוים נראות במצבים מסוימים.
מדוע חשוב ליצור קשר עין?
מצד אחד, אנו יודעים שקשר העין עוזר לאנשים להסביר את העניין והקשב שלהם כלפי בן השיח מבלי צורך במילים. המבט בעיניים חשוב גם לצורך תקשורת שמטרתה להראות עניין בקיום אינטראקציה חברתית.
לעיתים קרובות, עלינו לשמור על מבט בעיניים כדי לקלוט ולהגיב לרמזים חברתיים חשובים מאנשים אחרים. לפיכך, היעדר קשר עין עלול להתפרש על ידי אחרים כחוסר עניין או חוסר קשב. כלומר, אם האדם שאיתו אנחנו מדברים מסתכל לכיוון אחר סביר שהוא לא מקשיב והשיחה אינה מעניינת אותו. טבעי, לא?
שימוש בקשר עין מהווה התנהגות בתקשורת לא מילולית חשובה שרובנו מבצעים באופן אוטומטי באינטראקציות חברתיות. עם זאת, עבור תינוקות, ילדים, מתבגרים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי זה יכול להיות אתגר משמעותי מאד.
הימנעות מקשר עין אצל ילדים אוטיסטים היא נושא שמעסיק רבים מההורים לילדים על הספקטרום. האם עליהם לעודד את הילדים ליצור קשר עין? כיצד ניתן להתמודד עם ההימנעות מבלי לגרום ללחץ וחרדה מיותרת אצל הילד? שאלות אלו ואחרות מתמקדות לעיתים קרובות בזווית ראייה נוירוטיפיקלית צרה.
החברה מעניקה חשיבות רבה למבט בעיניים כאמצעי ליצירת קשר, הבעת עניין והקלת התקשורת. עם זאת, רבים מהאוטיסטים מוצאים את המבט בעיניים כאתגר, מכיוון שהם לא תמיד תופסים אותו כמחווה חברתית משמעותית או כפעולה בעלת ערך חברתי.
בסקירה שלפניך ננסה להסביר את הקושי ביצירת קשר עין כסימן לאוטיזם, נדון באתגרים שעומדים בפני ילדים עם אוטיזם, ונספק עצות להורים ולילדים כיצד להסתגל ולהתסכל בעיינים בנוחות וברוגע, במקום שזה אפשרי וראוי.
האם הימנעות מקשר עין היא סימן לאוטיזם?
לפי איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי (APA) קשר עין מופחת הוא סימן נפוץ לאוטיזם, שמזוהה לעיתים מוקדם על ידי הורים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות.
מחקר משנת 2013 מצא שתינוקות שאובחנו בהמשך חייהם כאוטיסטים הראו פחות עניין ביצירת קשר עין בהשוואה לתינוקות טיפוסיים כבר החל מגיל חודשיים. אותו מחקר גם הוכיח כי ככל שההפרעה ביצירת קשר עין "חזקה" יותר כך יתברר כי התפקוד של הילד האוטיסט ברמה נמוכה יותר.
חוסר עניין ביצירת קשר עין נחשב לאחד הסימנים המוקדמים ביותר לאוטיזם, כאשר ניתן להבחין בכך כבר בחודשים הראשונים שלאחר הלידה.
אותו מחקר מעניין גילה גם שככל שירד העניין של התינוק בקשר עין במהלך השנתיים הראשונות לחייו, כך יהיו לו יותר קשיים באינטראקציות חברתיות בהמשך חייו.
מחקר נוסף מצא כי ילדים עם אוטיזם עשויים למעשה להסתכל על אזורים מסוימים, כמו העיניים, לזמן ארוך יותר כאשר הם מקבלים הנחיה לעשות זאת.
תוצאותיו של מחקר זה מלמדות ומעידות על כך שהילדים אינם נמנעים מקשר עין משום שאינם יכולים או אינם רוצים לעשות זאת, אלא משום שאינם מבינים את חשיבותו.
הימנעות מקשר עין עשויה לנבוע גם כתוצאה של ביישנות, חרדה, בעיות שמיעה או הבדלים תרבותיים ולאו דווקא כסימן לאוטיזם. עוד חשוב להבין כי נכון לסוף שנת 2024, עדיין אין הוכחה ברורה ופענוח חד משמעי לסיבה שגורמת לקושי של הילדים האוטיסטים ביצירת קשר עין.
מדוע אנשים אוטיסטים נמנעים מקשר עין?
לפי אחת הסברות הנפוצות, פעוטות וילדים אוטיסטים נמנעים מלהסתכל בעיניים של אחרים כי הם מרגישים אי נוחות, בעוד שלפי הסברה המרכזית השניה, הרי שהילדים האוטיסטים אינם מוצאים בכך כל חשיבות.
רעיון אחד, המכונה "תיאוריית הימנעות ממבט" מסביר כי ילדי הרצף מרגישים חרדה או איום כאשר הם צריכים ליצור קשר עין. מחקרים מסוימים מראים שמוחם מגיב בצורה חזקה לקשר עין, מה שעשוי לתמוך בתיאוריה זו.
רעיון נוסף, המכונה "תיאוריית האדישות למבט" מסביר כי ילדי הרצף פשוט אינם מוצאים עניין או חשיבות בקשר עין. כאשר על פי מחקרים עדכניים שבדקו את תיאוריית האדישות למבט, המוח של הילדים אינו מגיב בצורה מיוחדת לקשר עין.
מחקר אחד מצא כי החרדה מקשר עין עשויה להתפתח ככל שהילדים מתבגרים, ולא מדובר במשהו שהם נולדים איתו. תוצאותיו של מחקר זה יכולות להסביר מדוע תינוקות וילדים צעירים לא נראים מוטרדים ואינם יוצרים "עניין" מחוסר יצירת קשר עין, בעוד שילדים בוגרים יותר עלולים להימנע ממנו במכוון.
מה יכולים ההורים לעשות כדי לשפר את קשר העין אצל ילדיהם האוטיסטים? האם ניתן לעזור לילדים להבין את הערך של קשר העין מבלי לגרום להם למתח?
התשובה העקרונית הנה כי ההורים צריכים להתמקד קודם כל ולפני הכל, בילד ובמקום לדאוג יותר מדי למה שנהוג בחברה או למה שכולם אומרים.
לעודד מבלי לכפות
חשוב להתחשב בילד, בכל מקרה, לפני שמקבלים החלטה האם לעודד אותו ליצור קשר עין עם אנשים. יש להתחשב ברגשות של הילד ולהבין מה הוא חווה כאשר הוא מנסה ליצור קשר עין. האם זה גורם לו לחרדה? האם זה גורם לו לאי נוחות?
האם הילד מביע את עצמו מילולית ומנהל שיחה בחופשיות רבה יותר, כאשר הוא לא יוצר קשר עין? האם הילד מתנהל ביתר יעילות כאשר הוא לא יוצר קשר עין ואינו נראה טרוד או מודאג מאי-יצירת קשר עין, ובמקום זאת הוא עוסק בפעילות אחרת במהלך האינטראקציה החברתית?
אלו שאלות שהתשובה עליהן חשובה על מנת לקבל החלטה, האם וכיצד להתמודד עם הילד וחוסר העניין שלו ביצירת קשר עין.
הדבר שהכי חשוב לזכור הוא כי הגישה הנכונה לנושא, לצורך עידוד הילד האוטיסט ליצור קשר עין, מתחילה תמיד בזהירות ותוך שקילת מכלול השיקולים, כאשר טובת הילד והרווחה הנפשית שלו קודמים לכל.
גם אם אנו מכירים ומכבדים את חוסר העניין או ההימנעות של הילד מקשר עין, הרי שהחברה מעודדת יצירת קשר עין כדי לנווט ולהתמצא במגוון עצום של מצבים חברתיים שגרתיים.
לכן, ומתוך הרצון לעזור לילד להשתלב בחברה ולהיות עצמאי ככל שניתן, חשוב לתמוך ולתת לילד את הכלים שיעזרו לו להבין את המשמעות של קשר עין ולתרגל זאת באופן קבוע בסביבת בני המשפחה והקרובים אל הילד.
הסבר ותרגול קבוע עם הילד
השתמשו בשפה מעודדת, חיובית ופשוטה כדי להסביר לילד כמה מהעקרונות הבסיסיים של קשר עין.
הנה כמה נקודות שאפשר להזכיר בהתאם לגיל הילד:
- גננות ומורים עשויים לדרוש קשר עין כדי לוודא שהילד מקשיב או שם לב.
- קשר עין מספק רמזים חברתיים חשובים. כאשר מסבירים זאת לילד, זכרו שהוא עשוי להיות לא מודע לאופן שבו מבט ישיר עשוי לסמן עניין, תשומת לב או ציפייה.
- ניתן גם להסביר את התפקיד החשוב של קשר עין בתקשורת לא מילולית. הזכירו כיצד אנשים רואים בקשר עין יציב סימן לכך שמישהו מעוניין או מעורב בשיחה.
למרות שברוב המקרים הילד לא מבין בעצמו את החשיבות של יצירת קשר עין כחלק ממיומנות חברתית בסיסית, הרי שזו התנהגות שניתן ללמד באמצעות תרגול וחיזוקים חיוביים.
על מנת לתרגל מבט אמיתי בעיניים מצידו של הילד, יש להתחיל את התרגול באופן הדרגתי וללא לחץ, במיוחד אם הילד מהסס בשלבי התרגול הראשוניים. אם וכאשר הילד מצליח להביט באזור העיניים, שבחו אותו במילים חמות ובהדרגה עיברו ליצירת קשר עין מלא.
זמן טוב לתרגולי קשר עין עם הילד יהיה בזמן שהילד נינוח ורגוע. לדוגמא, כאשר הילד פונה לאחד ההורים מיוזמתו ויוזם תקשורת שגרתית ורגועה, זה יהיה הזמן הנכון לתרגול כאמור.
כשהילד מתקשר עם אחד ההורים, יש להתמקד בדבריו וליצור עמו קשר עין ישיר המביע עניין רב בדבריו. כך, הלכה למעשה, ההורה משמש כדוגמא מצויינת עבור הילד ומעודד אותו להתנהגות חיובית. וכידוע, הילדים מאד אוהבים "ללמוד" מההורים ולחקות את התנהגותם.
כאשר הילד מרגיש יותר בנוח ומסתכל בעיניים שלכם בזמן תקשורת, חייכו אליו, שבחו אותו במילים, ואמרו לו בקול ברור ובשפה פשוטה כמה אתם אוהבים כשהוא מתקשר איתכם.
עזרו לילדכם להבין שאתם שומעים ומבינים אותו טוב יותר כשהוא מביט עליכם ומקיים קשר עין בשעת שיחה או בשעת משחק ופעילות משותפת.
וטיפ אחרון לפני סיום: הזמן הטוב ביותר לתרגול קשר עין עם הילד הוא כאשר הילד פונה אליכם ומבקש דבר מה שמסקרן או מעניין אותו. אז, מטבע הדברים, הוא בקשב מקסימלי ומצפה לשמוע את תגובתכם. לאחר שהילד מבקש, התכופפו לגובה שלו והביטו לתוך עיניו. אמרו לו כמה אתם אוהבים להביט בעיניים היפות שלו והענו בחיוב לבקשתו.
כאשר אנו מבינים את חוסר החשיבות שילדים עם אוטיזם מייחסים לקשר עין, קל יותר לנהל את הציפיות שלנו. עם סבלנות, הכלה והבנה, ניתן ללמד ולתרגל קשר עין על מנת לשפר את היכולת של הילד להסתכל לאחרים בעיניים בזמן אינטראקציה חברתית.
ילדי הרצף מגיעים לגיל שבו רובם מתחילים להבין את המניעים החברתיים שמאחורי יצירת קשר עין, שאז הם עשויים להיות מעוניינים לפתח את המיומנות הזו. הדבר עשוי להפחית חלק מהחרדה שרבים מהילדים חווים בשלב מאוחר יותר.
קריאה נוספת: דיכאון אצל ילדי הרצף